הידעת? תולעי הסכיסטוזומה, הגורמות למחלת הבילהרציה ושהתקיימו בנחל הירקון עד לשנות ה-50, חיות בגוף האדם בזוגות
 
בילהרציה היא מחלה הנגרמת על ידי תולעת מהסוג סכיסטוזומה (Schistosoma), ממחלקת העלֶקוֹת (Trematoda), טפילים פנימיים בעלי מחזור חיים מורכב ממערכת התולעים השטוחות (Platyhelminthes). זאת להבדילם מעלוקות (leeches), טפילים חיצוניים ממערכת התולעים הטבעתיות (Annelida).
התולעת נוטה לחיות בתוך כלי דם, שיכולים להיות מסביב לשלפוחית השתן או המעי הדק. קיימים שלושה מינים עיקריים שמדביקים אדם - מנסוני, המטוביום (שניהם מסתובבים באיזור המזרח התיכון) וג'פוניקום (שמצוי במזרח הרחוק). מנסוני וג'פוניקום מצויים בכלי הדם שסביב המעי הדק, המטוביום מעדיף את כלי הדם שסביב מערכת השתן. התולעים מטילות ביצים, אשר יוצאות מכלי הדם אל האיבר המעורב ומשם החוצה בשתן או בצואה. כאן גם עיקר הנזק - הביצים מחוררות את כלי הדם בעת יציאתן, והן יכולות להתפזר בגוף ולהיתקע במקומות לא רצויים.
התולעת נמצאת במקווי מים מתוקים. מתוך הביצים יוצאת צורת חיים צעירה של התולעת, הקרויה מירצידיום, ומטפילה מין ספציפי של חילזון בתור פונדקאי ראשוני. לאחר ההדבקה של החילזון, בתוכו מתפתח בהליך של רבייה א-מינית שלב נוסף במחזור החיים המורכב של התולעת, הקרוי צרקריה. הצרקריות יוצאות מהחילזון חזרה אל המים. צורת חיים זו מחפשת אחר בני אדם ששוחים במים וחודרת ישירות דרך העור לתוך מחזור הדם שלהם, משם היא נודדת לאיזור כלי הדם האהוב עליה ומבשילה לצורה הבוגרת שלה. החדירה והנדידה של התולעת מסתמנת כגרד תחילה (מעין תגובה אלרגית) ומאוחר יותר כחום וכאבי שרירים ששוככים לזמן מה, עד שמופיעים התסמינים הקשורים ליציאת הביצים, כגון דימומים תוך- בטניים, מיימת - הצטברות של מים בחלל הבטן, שלשולים, דם בצואה או בשתן, בצקת ריאות ואף פגיעה במערכת העצבים המרכזית עקב סחיפת ביצים לעמוד השדרה או המוח (בתלות במין התולעת). ההדבקה בהמטוביום קשורה לסיכון מוגבר לסרטן של שלפוחית השתן.
הפרט המעניין לגבי תולעי הסכיסטוזומה, הוא שבניגוד לעלקות ותולעים שטוחות אחרות שהן הרמפרודיטיות (בעלות גם מערכת רבייה נקבית וגם זכרית), בבגרותן תולעים אלה מתמיינות לזוויג - זכר או נקבה. הם מוצאים אחד את השנייה בתוך הגוף. לזכר יש מעין חריץ בגופו, שבו חיה הנקבה, והם מצויים בזוגיות הדוקה כל החיים.
באזורנו, נחל הירקון היה ידוע בעבר כנגוע בבילהרציה עד שנות ה-50, לכן היו מזהירים את המתרחצים לא לשחות במים, וכן להקפיד לתת שתן בשירותים ציבוריים שהותקנו ליד, ולא בנחל (למקרה שהמתרחץ נגוע בתולעת). מדיניות זו חיסלה את הטפיל באופן כמעט מלא. מאוחר יותר הטפיל נעלם עקב זיהום שלא אפשר את תנאי המחייה של החלזונות הדרושים להתפתחותו, אבל גם לא היטיב במיוחד עם המתרחצים.
הטיפול בבילהרציה כתופעה הוא מאתגר למדי וכולל טיפול מניעתי עבור אוכלוסיות סיכון בחומר דוחה תולעים, מתן גישה למים נקיים, שיפור ההיגיינה כולל חינוך להיגיינה, ובקרה על התרבות החלזונות המעבירים את הטפיל. כיום היא נפוצה בעיקר בדרום אמריקה ובאיזורים מסוימים באפריקה.
 
מקורות וקריאה נוספת:

1. למידע נוסף לגבי המחלה- https://goo.gl/NWxXEc
2. למעגל החיים של התולעת- https://goo.gl/pxxnf519