בחלק הקודם דיברנו על הקרינות הרדיואקטיביות השונות בטבע, הנמצאות בדרך כלל מחוץ לטווח ההשפעה היומיומי שלנו. כעת, בפתחו של הקיץ, הגיע הזמן שנסקור את הסוגים השונים של קרינת השמש וקרינות מייננות בכלל ואת נזקיהם הפוטנציאליים על האדם.
בקטנה: קרינה מייננת יכולה לגרום גם לאפקט ישיר אך גם לאפקט לא ישיר לתאי הגוף שלנו. ביכולתה להזיק למרכיבי התא דוגמת ה-DNA, חלבונים, קרום התא המורכב בעיקר משומנים, ובנוסף היא יכולה להשפיע על מולקולות אחרות הסובבות את התא (בעיקר מים) ובמבנים תאיים אחרים, וכך ליצור רדיקליים חופשיים הפוגעים ב-DNA.
ראשית עלינו להבין כי ישנם גורמים רבים המשפיעים על נזקי הקרינה המייננת דוגמת האיבר בגוף המוקרן, עוצמת הקרינה, מינון הקרינה ועוד. ההשפעה הגדולה ביותר היא על רקמות בהן התאים מתחלקים בצורה מהירה (למשל מעי, שיער, מוח עצם) היות והיכולת של הקרינה לזרוע הרס לתא היא מקסימאלית כאשר הוא מתחלק (בין היתר, בשל שכפול ה-DNA והכנסת מוטציות שעלולות לחולל תהליכים מסוכנים דוגמת סרטן). בנוסף, קיימת השפעה על כלי דם קטנים העלולה לגרום לחוסר אספקת חמצן לרקמה (איסכמיה), מה שמגביר את הנזק.
קיים אפקט מהיר שמופיע בתוך דקות עד שבועות והיקפו משתנה על פי כמות הקרינה, כאשר במינונים הקטנים יותר לא נראה שינוי במבנה הרקמה אלא רק שינויים מולקולריים כמו מוטציות ב-DNA, במינונים גבוהים יותר הרג של תאים מתחלקים, ובמינונים הגבוהים ביותר נמק של ממש. קיים גם אפקט מושהה שיכול להופיע בתוך חודשים-שנים, עם הצטברות מוטציות ב-DNA.
יחידות הקרינה הנוגעות לביולוגיה הינן יחידות Sievert (סיברט): זוהי יחידה המתארת את כמות הקרינה האקוויוולנטית אשר נספגת על-ידי אדם כתוצאה מחשיפה למקור קרינה, כאשר סוג הקרינה (אלפא, בטא, גאמא, רנטגן וכו') נכלל בחישוב.Sievert אחד שווה לג'ול אחד הנספג בק"ג גוף. על-מנת לאפשר הערכה מספקת של יחידה זו, להלן מספר דוגמאות:
0.1 מיקרו-סיברט: שווה ערך לסריקת בטחון בשדות תעופה או אכילת בננה אחת.
1.0 מיקרו-סיברט: שווה ערך לשימוש במסכי CRT (דוגמת מסכי המחשב הישנים) במשך שנה.
5.0 מיקרו-סיברט: שווה ערך לחשיפה לצילום רנטגן של השיניים.
40 מיקרו-סיברט: חשיפה בטיסה של כ-5 שעות (עקב קרינת בטא מרובה בחלק זה של האטמוספירה ביחס לקרינה בגובה הקרקע).
100 מיקרו-סיברט: שווה ערך לצילום חזה ברנטגן.
10 מילי-סיברט: שווה ערך לסריקת CT אחת.
50 מילי-סיברט: כמות הקרינה הנספגת בשנה המותרת לעובדים עם קרינה בארה"ב (בגרמניה הכמות המקסימלית היא 20 מילי-סיברט).
400 מילי-סיברט: כמות הקרינה המקסימלית הנמדדת בשעה בפוקשימה.
4 סיברט: פגיעה קשה, דימום, נשירת שיער, מוות אפשרי בטווח של מספר שבועות.
10 סיברט: פגיעה קריטית, מוות בטוח בטווח של שבועיים ללא טיפול.
30 סיברט: פגיעה קטלנית, מוות בטוח בתוך 48 שעות.
50 סיברט: כמות הקרינה אליה נחשפו עובדי הכור בצ'רנוביל בכל 10 דקות (!) לאחר האסון.
הפגיעה ב- DNA יכולה להיות ישירה – דוגמת יצירת שברים, או לא ישירה, על-ידי יצירת רדיקלים חופשיים שרק מחפשים מקום להיקשר ובכך גורמים לנזק. כאשר ה - DNA נפגע התא שואף לתקן את הבעיה, ואם הוא לא מצליח הוא הורג את עצמו במנגנון התאבדות עצמית שנקרא "אפופטוזיס" - וזה במקרה הטוב.
במקרה הרע הוא לא מצליח לתקן אך גם לא מת, ונשארנו עם תא שיש בו מוטציה שעלולה בהמשך לגרום לגידול.
סיבוכים מושהים של קרינה – יתכנו באזור המוקרן מעין הצטלקויות, חוסר ריפוי טוב של פצעים, נטייה לזיהומים, וגם כאן יכול להתפתח סרטן.
אם נסתכל על איברים ספציפיים – הראשון להיפגע, גם ברמות נמוכות יותר של קרינה (1 סיברט) הוא מוח העצם ורקמות נוספות המסייעות בייצור דם, כמו הטחול ומערכת הלימפה. איברים נוספים שנפגעים גם ברמות נמוכות של קרינה הם בלוטת התריס והגונדות (שחלות ואשכים). הבאים הם איברי מערכת העיכול, כאשר התסמינים הם בחילה, שלשול וכיבים מדממים.
המוח ומערכת העצבים המרכזית נפגעים ברמות קרינה גבוהות, ויש אובדן ונזק לתאי העצב.
קרינה בלתי מייננת גורמת נזק לרקמות ביולוגיות בעיקר באמצעות העברה ישירה או בלתי ישירה של אנרגיה תרמית  (חום). אנו מוקפים בקרינה בלתי מייננת, למשל מהמיקרוגל וממכשירים סלולאריים, אך עד כה לא הוכח נזק משמעותי לרקמות למעט חימום.
קרינת השמש
בתחום הנראה לעין האור אמנם לא מיינן את אטומי הגוף האנושי, אך היא גורמת אף בתחום זה לתגובות פוטו-כימיות אחרות המובילות לנזק רקמתי.
מעבר לכך, כאשר עולים מעל תחום התדרים הנראה, אנו מדברים על קרינה על סגולה (Ultra-Violet, או בקצרה UV), וזו כבר מסוגלת ליינן.
הקרינה העל-סגולה החודרת אל אטמוספירת כדור הארץ מסווגת לפי 3 תתי-תחומים: UVA, UVB, UVC.
קרינת UVC כלל לא אמורה להגיע אלינו כיוון שנספגת לחלוטין על ידי האוזון (עם זאת, כידוע שכבת האוזון איננה אחידה בעוביה וקרני UVC חודרות דרך שכבה זו במידה שונה במקומות גיאוגרפיים שונים). קרינה זו ידועה כגורמת לסרטן.
קרינת UVB ניתן לחסום בצורה יחסית פשוטה (הימצאות מאחורי עצם, קרם הגנה). קרינת ה- UVB פוגעת ב- DNA על ידי הדבקה של זוגות בסיסי DNA, כאשר בחלוקת התא ה"הדבקות" הללו עלולות לגרום לשברים ונזקים. כמו כן היא גורמת ליצירה של רדיקלים חופשיים ובכך פוגעת בקרום התא נוסף על תגובה דלקתית.
קרינת UVA - לא ניתנת לחסימה בצורה טובה, גורמת לכוויות בצורה של אדמומיות או שיזוף אצל כהי עור, בנוסף לקטראקט, לגביה לא ממש ברור עדיין האם גורמת לממאירות אם הייתה ללא קרינת UVB.
לסיכום, כמו שאמרנו בחלק הראשון בסדרה, אין להיבהל אך יש להיזהר מקרינת השמש ומקרינות אחרות הנמצאות סביבנו. עלינו להכיר ולהבין היטב את אופיין על מנת שנוכל להישמר מנזקיהן.

<< לפוסט הקודם בסדרה   לפוסט הבא בסדרה>>

עריכה לשונית: שלומי ג'מו