בקטנה: נקבות הקוקיה האירופית משמיעות קריאות שונות מאוד מהזכרים, אך יחסית דומות לקריאות של נצים, ולרוב מיד לאחר שהן מטפילות קנים של ציפורים אחרות. מחקר חדש הראה שקריאתה של הקוקיה גורמת לאותה תגובה בקרב ציפורים כמו קריאה של נץ – עירנות מוגברת של הציפור המוטפלת, המובילה לחוסר תשומת לב לביצים שלה, ולכן להצלחה מוגברת עבור הקוקיה בהטפלת הקן.
"השכנים אינם טובים בעיני. איך אשב פה, אם לעשרים ארנבות, עם קוקיה מפקירה הבנים? כל בניה גדלו בקינים זרים, כולם עזובים, כולם מופקרים. מה לקח ילמדו ילדי?
נעלבה הקוקיה, והארנבת הלכה לה." - לאה גולדברג, דירה להשכיר.
רבייה בציפורים היא עניין מאתגר מאוד. הוא מתחיל בביצים שהן שבריריות, מהוות מוקד משיכה לטורפים, ודורשות דגירה מתמדת כדי שהגוזלים יצליחו לבקוע מהן. אי הנוחות לא נגמרת עם הבקיעה – הגוזלים עצמם לרוב צריכים טיפול והגנה ממושכים, בנוסף להאכלה כמעט בלתי פוסקת. ציפור צריכה להשקיע לא מעט זמן ומאמץ עד שהגוזלים שלה יפרחו מהקן.
לכן, אין זה מפתיע שיש לא מעט ציפורים שהתפתחה אצלן אסטרטגיית רבייה אלטרנטיבית – הטפלת קינים של ציפורים אחרות. הקוקיה האירופית (Cuculus canorus) היא כנראה המפורסמת מבין הציפורים הטפיליות. נקבת הקוקיה מחפשת קינים של ציפורי שיר אחרות. היא מתצפתת על הקן, ומחכה להזדמנות בה ההורים עוזבים אותו. אז, היא מסלקת את אחת הביצים המקוריות, ומטילה במקומה ביצה משלה. בזאת נגמר הטיפול ההורי של הקוקיה – היא עפה לה לדרכה, בעוד שההורים הפונדקאים דוגרים בעל כורחם על ביצה זרה. לאחר שגוזל הקוקיה בוקע, ההורים הפונדקאים ממשיכים להאכיל אותו, על חשבון הגוזלים שלהם – גוזל הקוקיה בוקע לרוב מוקדם, ואז זורק למותן מהקן את הביצים האחרות, או את הגוזלים האחרים אם הם בקעו לפניו.
מכיוון שהחיסרון להורים המוטפלים עצום, יש כאן מירוץ חימוש אבולוציוני מתמיד. מצד אחד, הפונדקאי, אצלו מתפתחות הגנות מפני הקוקיה, כגון יכולת מוגברת לזהות ביצה זרה. מצד שני, אצל הקוקיה מתפתחות שיטות יותר יעילות להטפיל במהירות וביעילות, כגון דמיון של הביצים שלה לביצים של הפונדקאי.
למרות מירוץ החימוש הזה, תכונה אחת של הקוקיה סיקרנה חוקרים במשך זמן רב. בעוד שלזכר יש קריאה אופיינת של שתי הברות, "קָאק-אוּ" (ממנה גם מגיע שמה באנגלית של הקוקיה – cuckoo), לנקבה יש קריאה שונה לגמרי. זוהי קריאה ארוכה של הברות קצרות, חדות וחוזרניות – "קְוִיק-קְוִיק-קְוִיק...", והיא דומה למדי לקריאתו של נץ. למרות שהנקבה שתקנית לרוב, באופן מפתיע היא נוטה להשמיע את הקולות הללו כשהיא מתצפתת על קינים של ציפורי שיר, ומיד לאחר שהיא מטפילה קן, בדיוק כשהיינו מצפים שהיא תהיה שקטה ככל האפשר. נשאלת השאלה – מדוע?
חוקרים מאוניברסיטת קיימברדיג' שבאנגליה הצליחו לפענח את התעלומה. במחקרם שפורסם בשבוע שעבר בכתב העת היוקרתי Nature Ecology and Evolution, הם תיארו סדרת ניסויים בהם השמיעו הקלטות של קוקיות נקבות, קוקיות זכרים, נצים, ויונים (בתור ביקורת) לקניות קטנות (Acrocephalus scirpaceus) מקננות, ולירגזים משחרים למזון (אשר אינם מוטפלים על-ידי קוקיות באנגליה).
החוקרים מצאו שהתגובה לקריאה של קוקיה נקבה דומה לתגובה לקריאה של נץ – גם הקניות וגם הירגזים הפגינו התנהגות עירנות מוגברת, כמו בתגובה לנוכחות טורף. הם לא הפגינו התנהגות זו בתגובה לקריאת קוקיה זכר או יונה. מכיוון שגם הירגזים הגיבו כך לקריאת הקוקיה, למרות שהקוקיה אינה מטפילה אותם ולכן אינה מסכנת אותם, החוקרים סבורים שזו נטו חקיינות אקוסטית של קריאת הנץ, ולא תגובה ספציפית של הקניות הקטנות לקריאת הקוקיה.
בניסוי נוסף, החוקרים החליפו ביצה אחת בכל קן במספר רב של קני קניות קטנות בביצה "זרה" – הם למעשה לקחו את אחת הביצים וצבעו אותה בחום. לאחר מכן, הם הניחו דגם של קוקיה ליד כל קן, וכשהקניות חזרו לקן השמיעו החוקרים קריאות של קוקיה נקבה, קוקיה זכר, נץ ויונה. לאחר מספר ימים הם בחנו האם הקניות דחו את הביצים ה"זרות" מהקן. בניסוי זה מצאו החוקרים שלאחר השמעת קריאה של קוקיה נקבה או נץ, ההסתברות לדחות ביצה זרה מהקן הייתה נמוכה פי שניים מאשר לאחר השמעת קריאה של קוקיה זכר או יונה.
על סמך הניסויים הללו החוקרים משערים את המנגנון הבא – הקוקיה משמיעה קריאה הדומה לקריאתו של נץ. עקב כך, הקנית חשה סיכון מוגבר בשל הימצאות טורף, ומשקיעה יותר תשומת לב בהגנה על עצמה. זה בא על חשבון תשומת הלב לביצים - מה שמאפשר לקוקיה להטפיל את הקן יותר בקלות, ומקשה על הקנית לזהות ביצה זרה בתוך הקן שלה.
זוהי דוגמה נפלאה נוספת לעוד כלי נשק במירוץ החימוש ארוך הטווח בין טפיל ופונדקאי.
 
מקורות:
המאמר המקורי.
הרחבה על הקוקיה המצויה באתר הצפרות הישראלי.
הקלטה של קריאות הקוקיה: זכר, נקבה, ושוב זכר.