רובנו מכירים את הודור, הענק החביב ממשחקי הכס שיודע לומר רק את המילה "הודור" שוב ושוב (ומכאן מגיע שמו). אך למרות שהסדרה כבר הסבירה את מקור התסמונת המוזרה ממנה סובל הודור, בעולם האמיתי אין צורך בקסם או במסע בזמן בשביל לחוות כאלו תסמינים. למעשה, קושי שפתי מהסוג שחווה הודור מוכר לנו מזה שנים רבות בעולם הנוירולוגיה, ונקרא אפזיית ברוקה.
החולה הראשון שאובחן ב"אפזיית ברוקה" היה לואי ויקטור לבורג' (Louis Victor Leborgne), שחי בצרפת של אמצע המאה ה-19. כשהיה בן 30, כנראה כתוצאה מעגבת, איבד ויקטור את היכולת לדבר – אבל לא באופן מוחלט. בכל פעם שפתח לואי את פיו בכדי לדבר, הוא אמר רק מילה או הברה אחת חסרת כל משמעות ידועה – "טאן" (Tan). בין אם הוא היה שמח, עצוב, כועס או נלהב, ויקטור אמר אך ורק "טאן". ויקטור הצליח לתקשר בדרכים אחרות – הוא עדיין השתמש באינטונציה באופן תקין, כך שהוא יכל לבטא "טאן" שמח או "טאן" כועס. באותה מידה, הוא יכל לבצע תנועות ידיים נרחבות, ולתקשר בעזרתן. אולם, בכל פעם שדיבר, רק "טאן" יצא. ולמרות זאת, נראה שלא הייתה שום פגיעה בהבנה או באינטילגנציה שהפגין ויקטור, ככל שהצילחו הרופאים להבחין. בגלל אותה "מילה", נקרא ויקטור בפי צוות בית החולים "טאן", וכך המשיך להיזכר בדפי ההיסטוריה של הנוירולוגיה. גם זה מזכיר לנו טיפה את הודור – ששמו המקורי בסדרה היה וויליס, אך נקרא בפי כל "הודור" בשל החזרה על מילה זו.
בגיל 51, 20 שנים לאחר שאיבד את היכולת לדבר, מת ויקטור מסיבוכים רפואיים נוספים. לאחר מותו, הרופא הצרפתי פול ברוקה, שהכיר את ויקטור ועקב אחרי תסמיניו בעודו בחיים, ביצע נתיחה לאחר המוות של ויקטור ובחן את מוחו. בנתיחה גילה ברוקה כי ויקטור סבל מפגיעה משמעותית באונה הקדמית של ההמיספרה השמאלית של המוח. את גודל ומיקום הפגיעה ניתן לראות בתמונות מוחו של ויקטור, ששומר לאחר המוות:



 
בעקבות המקרה של ויקטור חקר ברוקה מטופלים נוספים שסבלו מתסמינים דומים. הוא גילה כי אנשים שסבלו מפגיעה באותו אזור מוח בו נפגע ויקטור, ונקרא היום "אזור ברוקה", הראו קושי ביצירה של שפה מדוברת וכתובה (שכן שני סוגי השפה קשורים זה לזה באופן הדוק). הפגיעה באזור זה בהמיספרה השמאלית, והתסמינים השפתיים המלווים אותה, נקראת היום "אפזיית ברוקה" או "אפזיה אקספרסיבית" (אפזיה הוא מינוח כללי לקושי שפתי שנגרם כתוצאה מנזק מוחי: א – בלי, פאזיס – שפה). הנזק שגורם להופעת האפזיה יכול להיווצר ממגוון רחב של סיבות – משבץ, סרטן ואפילפסיה, עד לפגיעה פיזית במוח (פגיעת מוח טראומטית). בדומה לויקטור, לרוב הקושי ביצירת שפה לא מלווה בקושי משמעותי בהבנה של שפה, כאשר המטופלים מסוגלים לתקשר בדרכים אחרות ושומרים על רמת אינטליגנציה גבוהה.
אפזיית ברוקה יכולה להופיע בדרגות חומרה מגוונות. מרבית החולים מסוגלים לומר מגוון רחב של מילים (או לפחות יותר ממילה אחת), אולם מתקשים לייצר באמצעותן משפטים שלמים ורציפים. הם מתאפיינים במה שנקרא "דיבור טלגרפי" – הם יאמרו את המילים הרלוונטית, אך יאמרו אותן ללא מילות קישור ובצורה קטועה. פעמים רבות הם יתקעו בדיבורם, ויתקשו לומר מילים מסוימות או להמשיך את רצף הדיבור.

דוגמה לאופן הדיבור של חולה באפזיית ברוקה:


 
את אפזיית ברוקה לרוב מציגים יחד עם אפזיית וורניקה – פגיעה שפתית הנגמרת באזור אחר בהמיספרה השמאלית (אזור וורניקה), שהתגלה לאחר אזור ברוקה, והסובלים ממנה מסוגלים לדבר באופן רציף לחלוטין, אך כאשר אין משמעות לרצף המילים אותם הם אומרים (הם מדברים למעשה ג'יבריש). בניגוד לאפזיית ברוקה, הסובלים מאפזיית וורניקה פעמים רבות בטוחים שהמשפטים שאמרו היו הגיוניים לחלוטין, ולא מבינים מדוע אחרים לא מבינים אותם. עוד בשונה מברוקה, הלוקים באפזיית וורניקה חווים גם קשיים בהבנת שפה מדוברת וכתובה, מה שמקשה עוד יותר על התקשורת עמם.
אז בפעם הבאה שתעשו מרתון של העונות הקודמות של "משחקי הכס" – תזכרו שהודור לא סובל מבעיה קסומה, אלא מפגיעה מוחית ידועה.