כולנו יודעים שבני נוער אוהבים ללכת לישון מאוחר ולהתעורר מאוחר – בין אם מניסיון אישי או מהילדים שלנו. אבל בניגוד למה שנהוג לחשוב, הנטייה של בני נוער לישון עד מאוחר לא נובעת מעצלנות, ויש לה בסיס ביולוגי ממשי.
האחראי ליקיצה המאוחרת הוא שעון ביולוגי שנקרא "השעון הצירקדי" (circadian clock) – שעון של בערך 24 שמתקתק ללא הרף בכל אחד ואחד מאיתנו (צירקה – בערך, דיה – יום). השעון הצירקדי המרכזי ממוקם באזור במוח שמהווה חלק מההיפותלמוס (החלק במוח שאחראי על בקרה של תפקודי מוח נרחבים והפרשת הורמונים), והוא זה שמאותת לשאר הגוף שלנו מהי השעה ביום. בעזרת אותו השעון, יודעים האיברים השונים בגוף מתי להפריש חומרים מסוימים ולא אחרים, מתי להתכונן לשינה ומתי לעכל אוכל במלוא המרץ. למרות שתפקידו ניסתר מן העין לרוב, השעון הצירקדי המרכזי אחראי על תופעות רבות שאנו חווים בחיי היום יום – מנטייה להיות רעבים כל יום בדיוק באותה השעה ועד לג'ט לג (jet lag).
באופן מפתיע, השעון הצירקדי לא תלוי באופן מוחלט במחזורי אור-חושך, וממשיך "לתקתק" גם כאשר אנו נמצאים במצב של חושך מוחלט או של אור מוחלט. כאשר חשפו אנשים למצבים כאלו, גילו שאורך המחזור של השעון הפנימי שלנו, בני אדם, הוא לא בדיוק 24 שעות, ונע בטווח של 23.47-24.64 שעות. אך השעון הצירקדי, כמו שעון רגיל – זקוק לכוונון. למעשה, השעון הביולוגי שלנו מושפע באופן תמידי מחשיפה לאור, וכך הוא מתכוונן מחדש למחזור של 24 שעות, בהתאם לזמני האור-והחושך במדינה בה אנו נמצאים.
אך למרות שההבדלים הבין אישיים באורך המחזור של השעון הצירקדי קטנים יחסית, הם יכולים להיות די משמעותיים. מחקרים הראו כי אנשים שיש להם מחזור קצר יותר נוטים להיות אנשי בוקר, או "עפרונים" (morning lark), בעוד אנשים שיש להם מחזור צירקדי ארוך יותר נוטים להיות אנשי לילה, או "ינשופים" (night owl). במידה רבה, הנטייה שלנו להיות אנשי בוקר או לילה תלויה למעשה בגנים שקשורים לשעון הצירקדי ומשפיעים על אורך מחזורו. נטייה זו כל כך מושרשת בנו ביולוגית, שמחקר שבדק את אורך המחזור של השעון הביולוגי בדגימות תאי עור הצליח למצוא קשר חזק בין אורך זה לבין הנטייה להיות "עפרוני" או "ינשוף". בעגה המקצועית, אותה נטייה להיות אנשי בוקר או אנשי לילה נקראת "כרונטיפ" : כרונו – זמן, וטיפ – סוג.
ואיך כל זה קשור לבני נוער? מסתבר שמעבר להבדלים הבין-אישיים בכרונוטיפ, הכרונוטיפ משתנה באופן משמעותי גם לאורך החיים. בעוד שלילדים יש נטיה גדולה יותר להיות בעלי כרונוטיפ של 'אנשי בוקר', הכרונוטיפ מתאחר לאורך ההתבגרות, ואותם ילדים שנטו ללכת לישון מוקדם ולקום מוקדם הופכים ליותר ויותר 'אנשי לילה'. שיא הנטייה לכרונוטיפ של 'אנשי לילה' מתרחש בסביבות גיל 20, כאשר יש הרואים בו כסממן לסיום ההתבגרות הפיזיולוגית. אחרי גיל 20, הכרונוטיפ מתחיל לחזור אחורה, והופך למוקדם ומוקדם יותר – אנו מתחילים ללכת לישון מוקדם יותר ולהתעורר מוקדם יותר. עד שאנו מגיעים לסביבות גיל 60, הנטייה לכרונוטיפ של 'אנשי בוקר' כבר הופכת להיות דומה לזו שהייתה לנו בילדות, בסביבות גיל 10.
אם כך, נראה שהתעוררות המאוחרת של בני הנוער לא נובעת מעצלנות, אלא גם מצורך ביולוגי ממשי שנובע משינויים בשעון הצירקדי. אז בפעם הבאה כשבן הנוער שלכם לא ירצה לקום מהמיטה – תזכרו שיש לו תירוץ אמיתי.
לא בטוחים אם אתם עפרונים של בוקר או ינשופים של לילה? אתם מוזמנים לעשות את השאלון הבא, שיבחן את הכרונוטיפ שלכם לפי שאלון שפותח על ידי חוקרים מהתחום.
 

 
לקריאה נוספת:

1.  A marker for the end of adolescence

2.  The Epidemiology of Morningness/Eveningness: Influence of Age, Gender, Ethnicity, and Socioeconomic Factors in Adults (30-49 Years)

3. Change in Individual Chronotype Over a Lifetime: A Retrospective Study

4. The Physiological Period Length of the Human Circadian Clock In Vivo Directly Proportional to Period in Human Fibroblasts