דרקונים נושפי אש אדומה-שחורה זה מרהיב ויזאולית, אך לא אפקטיבי. האש האדומה קרה יותר, בזבזנית בדלק, וגם מזיקה לסביבה. הסיבה לזה היא ניהול בעייתי של היחס בין כמות הדלק לכמות האוויר הנצרכים בזמן השריפה, שהוא רחוק מהאופטימלי. שריפה ביחס שונה הייתה נותנת לדרקון להבה חמה יותר, שהצבע שלה היה נע לכיוון השקוף-כחול. אמנם זה היה פחות יפה, אך היה ניתן לשרוף לניסטרים בפחות מאמץ.
העונה האחרונה של משחקי הכס סיפקה את מה שחיכינו לו זמן רב - דרקונים בשדה הקרב. התכונה המגניבה ביותר של הדרקון היא כמובן האש שהוא יורק. למרות שזה יפה, יעיל אנרגטית זה לא.
בשביל להבין למה, יש צורך להבין קצת מה היא להבה, ואיך היא עובדת.
להבה זאת תגובה של דלק ומחמצן שמשחררת חום. ברוב המוחלט של הלהבות, המחמצן הוא אוויר (או, יותר נכון יותר, החמצן שבאוויר - חנקן, כשמו הוא, כמעט ולא מגיב). הדלק הוא בדרך כלל דלק פחמימני כלשהו - כלומר חומר שמורכב מאטומי פחמן ומימן. בנזין, נפט, דלק מטוסים, גז בישול, אלכוהול - כל אלה הם דלקים פחמימנים (באלכוהול יש גם חמצן).
התגובה של דלק ומחמצן משחררת לא רק חום, אלא גם תוצרי שריפה. בשריפה יעילה של דלק פחמימני נוצרים רק שני תוצרי שריפה - פחמן דו-חמצני ומים. היחס המדוייק בין כמות הדלק לכמות המחמצן על מנת לקבל רק פחמן דו-חמצני ומים ניתן בקלות לחישוב בקלות , ונקרא היחס הסטוכיומטרי [1].
היחס הסטוכיומטרי עבור רוב הדלקים הפחמימניים הוא בערך 6-7 אחוז - כלומר, על מנת לשרוף בצורה מלאה 100 גר' אוויר, דרוש 6-7 גר' דלק. ביחס הסטוכיומטרי, או קרוב אליו, מקבלים גם את הטמפרטורה המירבית שהלהבה מסוגלת להגיע אליה. הטמפרטורה הזאת, שנקראת גם "טמפרטורת הלהבה האדיאבטית", נעה בטווחים בין 2000 ל-2200 מעלות צלזיוס עבור שריפה עם אוויר.
אז מה קורה כשיחס דלק אוויר הוא לא אופטימלי? יתכנו יש לנו שני מצבים. במצב אחד יש לנו יותר דלק ממחמצן. במקרה כזה הדלק לא מצליח להישרף כולו. הטמפרטורה הגבוהה כן משפיעה עליו, והוא לא נשאר באותה תצורה כימית כמו שהוא נכנס - בדרך כלל מולקולות פחמימן אחרות יווצרו בתהליך. להבה כזאת נקראת "עשירה בדלק". במצב השני יש לנו יותר מחמצן מדלק. במצב כזה, כל הדלק יישרף, וחלק מהאוויר גם יעבור גם ריאקציות כימיות. במצב כזה יהיו יונים רבים של חמצן, כמו O ו-OH. להבה כזאת תקרא "ענייה בדלק".
ניתן לקבוע בקלות האם הלהבה היא עשירה בדלק או ענייה בדלק. להבה עשירה בדלק תהייה בצבע צהוב-כתום. הסיבה לכך היא שהדלק שלא נשרף יוצר פיח, וכשפיח נשרף הוא פולט צבע כתום-צהוב. פיח שלא מספיק להישרף הוא שחור. פיח הוא תוצר מאוד לא רצוי של שריפה - הוא מסוכן לבריאות (אם כי פחות מנשיפה ישירה של דרקון), תורם להתחממות הגלובלית, פוגע בחלקי מכונות, ובאופן כללי מכוער. להבה כחולה היא להבה ענייה בדלק, כאשר צבע כחול נוצר בגלל יונים של חמצן בתוך הלהבה. כלומר, בגדול ניתן להגיד שלהבה כחולה זה טוב, להבה צהובה זה רע.
ומה קורה לטמפרטורה? היא יורדת, גם במקרה של להבה עשירה בדלק וגם במקרה של להבה ענייה בדלק. בגרף הזה ניתן אפשר לראות את ההתנהגות של להבות של דלקים שונים כפונקציה של היחס האקוויולנטי. יחס אקוויולנטי הוא היחס בין דלק לאוויר, מחולק ביחס הסטוכיומטרי בין דלק לאוויר. במילים פשוטות יותר, אם היחס האקוויולנטי גדול מ-1, הלהבה עשירה בדלק, ואם הוא קטן מ-1 הלהבה ענייה בדלק. ניתן לראות שהטמפרטורה יורדת ככל שמתרחקים מהיחס הסטוכיומטרי.
ומכאן אפשר להבין הדרקון של דאני/חאליסי הוא לא יעיל במיוחד. הלהבה מייצרת המון פיח, כלומר היא עשירה בדלק. זה בזבזני. מנועי סילון, שנאלצים לעבוד בטמפרטורות שלא עולות על 1200 מעלות צלזיוס עקב מגבלות טכנולוגיות, עובדים בעודף אוויר - אין טעם לשרוף יותר דלק בשביל לקבל את אותה המטפרטורה.
לא רק שהלהבה של הדרקון בזבזנית בדלק ומאוד מזהמת את הסביבה - היא גם בטמפרטורה נמוכה ממה שהיא יכולה להיות. הורדה של כמות הדלק הייתה יכולה לייצר נשיפה הרבה יותר חזקה (אם כי, כנראה פחות מרשימה). בסופו של דבר, זו איננה  שריפה יעילה. אולי זאת הסיבה שאין יותר דרקונים - אם הם לא יעילים בדבר המרכזי שהם עושים, הם כנראה לא טובים גם בדברים אחרים.