קיבלנו עשרות פניות לפרופילים האישיים שלנו, תיוגים והודעות פרטיות לדף לפני, במהלך ואחרי שידור התכנית! ציבור העוקבים שלנו שם לב לכך שפרסמנו לא תחקיר אחד, אלא שניים [1], [2] על התכנית עושות חשבון. גם אם התכנית של לינוי בר גפן וסיון קלינגבייל רצופה כוונות טובות ונעשית למען ה"אינטרס והמודעות הציבורית" – שוב התוצאה הייתה פרק הפחדות, שאמנם מייצר רייטינג לערוץ 10 Channel10, אך לא נצמד למידע המדעי והרפואי (העצום) שברשותנו.
בקטנה: סיינטולוגיה, ניגודי אינטרסים, מידע חלקי, אמירות שעלולות לסכן את בריאות או חיי הצופים ו-RTFM (Read The Fucking Manual). התחקיר של התכנית "עושות חשבון" כלל הפחדות לא מבוססות, התעלמות ממקומם ומתפקידם של אנשי מקצוע בהמלצות ובמתן תרופות, והיעדר הבחנה בין שימוש בתרופות במינון המומלץ לבין שימוש לא אחראי במינון יתר. לתכניות עתירות רייטינג מהסוג הזה יש כוח עצום; במקום לנצל את הכוח הזה כדי לעודד את הצופים להתייעץ עם אנשי מקצוע מיומנים לקבלת הנחיות ברורות לשימוש בטוח בתרופות ללא מרשם, הכתבה יצרה באופן מגמתי חוסר אמון בממסד הרפואי בישראל. בכך היא מגדילה את הסיכוי שאנשים לא יתייעצו עם הרופא, ויקבלו החלטות על דעת עצמם או על סמך מקורות לא אמינים, שלא לוקחים אחריות רפואית-משפטית. חלק ניכר ממקרי מינון יתר של תרופות קשור לאחריות האישית של המטופל. לתרופות מצורף עלון עם הוראות שימוש מפורטות, כאלו שנבדקו ואושרו במחקרים מקיפים. חשוב להקפיד על נטילת תרופות בהתאם להוראות העלון או אנשי המקצוע. עריכת התכנית נעשתה באופן מגמתי ומפחיד ביותר, כולל הצגת התקף אלרגיה לא קשור ותמונות מחדר הניתוח (לשם מגיעים לרוב כשאין טיפול תרופתי בלעדי). בתכנית שכחו מאחד הכללים העיתונאים החשובים ביותר: ציון של ניגוד אינטרסים. למשל, כשמביאים כמה מרואיינים שנראה כאילו הם מייצגים את הממסד הרפואי, כשבעצם על פי האתרים שלהם הם מוכרים תכשירים "אלטרנטיביים". במהלך הכתבה הועלו טענות (לדוגמה: רמות גבוהות של כולסטרול אינן תורמות למחלות כלי דם ולב) בניגוד מוחלט לקונצנזוס הרפואי. טענות כאלו חייבות להיות מגובות במומחים המצטטים מחקרים מקובלים בעולם הרפואה, אחרת הן עלולות לסכן חיים של צופים לא מיודעים. המסר של שימוש אחראי, מושכל ומיודע בתרופות ללא מרשם חשוב מאין כמותו ונוגע לחיים של רובנו. אך לתחושתנו, וכנראה של עוד רבים אחרים, הכתבה השיגה בדיוק את ההפך הגמור.
"הן... משתמשות בטקטיקות של הפחדה, הסתרת מידע והטיית נתונים", "כשהמידע שמגיע אלינו הוא חלקי ומוטה, קשה מאוד לדעת מה באמת הדבר הבריא ביותר עבור הגוף שלנו". אף כי משפטים אלו יכולים לתאר את הפרק "גלולה מרה" של תכנית התחקירים "עושות חשבון", הם לא נאמרו על התכנית אלא נאמרו (בה) על חברות התרופות. תכניות תחקירים בערוצים מסחריים דורשות דרמה, ולכן מטבען הן מנסות להפחיד את הציבור כחלק מבניית הסיפור והשגת הרייטינג. אך במקום לעשות זאת באופן אחראי, ולשדר כתבה על הסכנות שבשימוש *קלוקל* בתרופות, בשימוש מופרז או בניגוד להנחיות, המסר של הכתבה "גלולה מרה" היה: נטילת תרופות, גם על פי ההוראות, היא מסוכנת. זאת אף כי כמעט כל המקרים הקשים שהוצגו בכתבה נבעו ממינון יתר, שימוש בניגוד להנחיות או מנטילת תוספי מזון. הפחדה לא אחראית זו עלולה לגרום לחלק מהצופים להפסיק ליטול תרופות הדרושות לטיפול במצבם (כגון סטטינים) ובכך לסכן את בריאותם ואף את חייהם.
ייתכן מאוד שההתעלמות מההבדלים בין שימוש בתרופות במינון ובאופן המומלצים לבין שימוש לא מושכל ולא אחראי נבעה ממה שנראה כניגוד אינטרסים של חלק מהמרואיינים, העוסקים ב"רפואה" משלימה, אלטרנטיבית ובתוספים (שמתקבצים באופן אירוני לראשי התיבות רמאו"ת). אותם מרואיינים, שקיבלו זמן מסך נרחב, מתנגדים לתרופות ולטיפולים רפואיים, ועל פי אתרי האינטרנט שלהם מציעים ומשווקים במקומם שלל תוספים או תכשירים "טבעיים", מידע שכלל לא הוזכר בכתבה ולא ברור אם היה ידוע למגישות.
התחקיר נפתח בהכרזה חסרת משמעות כי תרופות הן רעל שעלול "להוביל לאשפוז, אפילו למוות", לכן נחזור שוב על המובן מאליו: אין חומר שהוא לא רעל. אם תשתו כמות גדולה מספיק של מים אתם תמותו מהרעלה. ויטמין D, דמוי-הורמון סטרואידי שנמכר כתוסף תזונה, רעיל כמעט כמו ציאניד [3]. המינון קובע את הרעילות, וההבדל בין תרופה לרעל הוא במינון. תרופות תוכננו במטרה להשפיע על גוף האדם, כך שאין זה מפתיע כי יש להן תופעות לוואי וכי הן עלולות להיות מסוכנות בשימוש לא נכון. לכן, לפי חוק, כל תרופה כוללת עלון לצרכן המפרט את תופעות הלוואי האפשריות והמזהיר מפני תופעות שמחייבות פנייה לרופא. מסיבה זו, רוב התרופות ניתנות אך ורק במרשם רופא. רק תרופות בטוחות מאוד נמכרות ללא מרשם וגם אז צריך לרוב לקבל אותן מהרוקח, שתפקידו להדריך את הרוכש ולוודא שאין התוויות נגד.למרות זאת, האשימו בתכנית את חברות התרופות בכך שהן "מצניעות את הסכנות האמתיות" מהצרכנים תוך שבמקביל הן מפרטות לנו על כל הסכנות האלו כ"כיסוי תחת" כדי להימנע מתביעות. אלו לא רק האשמות קשות שאין להן גיבוי, הן סותרות זו את זו! מצד אחד, "לא תשמעו מחברות התרופות" על כך שתרופות עלולות לפגוע בבריאות שלנו – טיעון מוזר בהתחשב בכך שיש אזהרות בעלון לצרכן, העלון מתעדכן על פי ממצאים חדשים ואם מתגלים ממצאים חריגים אזי שמורידים את התרופות מהמדפים (למשל, במקרה של התרופה ויוקס [4]). מצד שני, מספרים לנו הכול כדי שלא נוכל לתבוע (?!). על המגישות להחליט איזה צד הן מציגות במקום לירות לכל הכיוונים ולקוות לפגוע במשהו.
בעלון לצרכן התופעות בדרך כלל מחולקות לקבוצות: תופעות שמופיעות לעתים וחולפות, ותופעות שאם הן קורות יש להפסיק את השימוש ולפנות מיד לרופא. גם אם מדובר ב"כיסוי תחת", זה בדיוק המידע שהמגישות התלוננו שלא מספרים לציבור. גם אם קיים סיכוי נדיר שהתרופה תהרוג את החולה, הוא יופיע שם. מה עוד אפשר לעשות כדי ליידע את החולים? להתקשר הביתה לכל קונה ולפתוח בהרצאה על כל תרופה? מתברר כי העלון לצרכן אינו מספק את מגישות התכנית, הואיל ונראה שהן לא טרחו לקרוא אותו (רוב ה"גילויים" שהוצגו בתחקיר כבר מופיעים בו). קלינגבייל מודה בתכנית כי אין יום שבו היא לא לוקחת אקמול וכי התפיסה שלה היא שתרופה ללא מרשם אפשר פשוט לקחת. היא אף טוענת כי אנשים אומרים – "כואב לך הראש? אז קח שניים, שלושה, ארבעה [קפליות אקמול]" אך כפי שהסביר לה הרוקח (והמומחה ל-"רפואה" סינית) ישראל מיניאלי, זה רע מאוד: אם כאבים או כל תופעה אחרת חוזרים דרך קבע, חייבים ללכת להיבדק. אכן, בעלון לצרכן של אקמול [5] כתוב במפורש כי "אין להשתמש בתרופה זו לעתים קרובות מבלי להיוועץ ברופא" וכי "אם התסמינים אינם עוברים תוך 5 ימים או אם החום נמשך יותר מ-3 ימים, יש לפנות לרופא". פרופ' רן טור-כספא, מנהל המכון הארצי למחלות כבד בבילינסון, הוסיף כי אם לוקחים פראצטמול (הרכיב הפעיל באקמול) במינון המומלץ, שעל פי העלון הצרכן הוא 1–2 קפליות אקמול לאדם מבוגר, לא יקרה דבר. הבעיות מופיעות כשאנשים צורכים מינון יתר, שעלול להזיק לכבד. גם צחי גרוסמן, מזכ"ל איגוד רופאי הילדים, הזהיר מפני עודפי מינון שהורים עלולים לתת לילדים וכך לגרום להם לנזק בלתי הפיך לכבד או לכליה.
דוגמה לסכנות במינון יתר היא המקרה של הילד בנימין בידננקו, שעל פי התכנית "סבל מאי ספיקת כבד כתוצאה מאקמול" ועל פי הקדימונים לתכנית אפשר היה להבין כאילו נהרס לו הכבד. "עושות חשבון" הצניעו את העובדה כי הוא נפגע ממינון יתר ולא ממינון רגיל: אביו נתן לו אקמול גם בנרות וגם מהפה, מפני שלא ידע שמדובר בתרופה זהה. למזלו של בנימין, בזכות הטיפול הרפואי התומך שקיבל ויכולת ההתחדשות (רגנרציה) המדהימה של הכבד, הוא הבריא והכבד שלו חזר לעצמו. מקרה נוסף של פגיעה בכבד בעקבות שימוש בתרופות והחלמה ספונטנית הוא המקרה של שירלי מרדר, שעל פי התכנית לקחה נורופן במינון סביר והגיעה לאי ספיקת כבד קשה מאוד. אך על פי הפרטים שהוצגו בסוף התכנית, בתגובות של חברות התרופות, התברר כי מרדר אמנם לקחה מינון סביר של איבופרופן (נורופן, אדוויל ועוד) אך בניגוד להנחיות היא שילבה אותו עם  תרופות נוספות, ביניהן: דיפירון (אופטלגין ודומיו), אנטיביוטיקה ועוד. שילוב של תרופות שונות, בכללן משככי כאבים, מגביר את הסכנה לתופעות לוואי ויש לעשות זאת רק על פי הנחיית הרופא. לכן בעלון לצרכן [6] מופיעה האזהרה: "אם אתה לוקח, או אם לקחת לאחרונה, תרופות אחרות כולל תרופות ללא מרשם ותוספי תזונה, ספר על כך לרופא או לרוקח".
מדוע מוזכרים תוספי תזונה באזהרה בעלון לצרכן?
הגורמים העיקריים לנזק לכבד הם צריכת אלכוהול או דלקת כבד נגיפית, אך כפי שנאמר בתחקיר ונכתב בעלון לצרכן, תרופות עלולות לגרום לנזק בכבד. בארצות הברית כ-10% ממקרי דלקת הכבד וכ-50% ממקרי אי-ספיקת כבד חריפה הם בגלל תרופות, אך אי-ספיקת כבד (מכל סיבה) היא אירוע נדיר מלכתחילה – בכל ארצות הברית יש כ-2,000 מקרים בשנה בלבד. בתכנית "עושות חשבון" שכחו לציין כי כשמדברים על פגיעה בכבד כתוצאה משימוש בתרופות, מתייחסים לתרופות מרשם, תרופות ללא מרשם, צמחי מרפא, תוספי תזונה ומוצרים "טבעיים" אחרים. כמו כן לא ציינו כי במקרים רבים של אי ספיקת כבד חריפה הנובעים ממנת יתר של פראצטמול, מדובר בניסיונות התאבדות [7], [8], [9], [10], [11].
המקרה השלישי והאחרון שהוצג בתכנית כדוגמה לנזק לכבד בעקבות שימוש בתרופות, הסתיים בהשתלה. מדובר בחביבה פרדמן, שעל פי בר גפן, נטלה משככי כאבים ותוספי מזון לאחר שעברה ניתוח גב והרסה לעצמה את הכבד. פרדמן הוצגה בתכנית כמישהי שעברה השתלת כבד בעקבות נטילת תרופות, אך דווקא באבחנה הרפואית שהוצגה לרגע על המסך נכתב במפורש שהיא עברה את ההשתלה בעקבות כשל כבד "כנראה עקב שימוש בתוספי מזון אותם נטלה להקלה על כאב לאחר ניתוח". מוטב היה אם במקום לנסות להצניע את הנושא, "עושות חשבון" היו עושות תחקיר על השוק הפרוץ של תוספי המזון והוויטמינים. הפיקוח על תוספי מזון בכל העולם הוא בדיחה. אנשים לוקחים אותם בלי לדעת מה השפעתם על הגוף (אם בכלל), מה הנזק שהם עלולים לגרום לכבד או מה השפעתם על תרופות אחרות שהם לוקחים. רוב האנשים לא חושבים לדווח לרופא או לרוקח שנותנים להם את התרופות על התוספים שהם נוטלים, מאחר שהם סבורים שאין מגבלת מינון בתוספים וכי זה "טבעי" ולכן כביכול בריא. כתוצאה מכך הם מסכנים את עצמם בשל אינטראקציות בין התוספים השונים לבין תרופות (אפילו מיץ אשכוליות עלול היות מסוכן [12]) או בשל השפעות מזיקות של התוספים, שעלולים להיות מסוכנים פי כמה מתרופות ולגרום למשל ליתר לחץ דם ולבצקות (ליקוריץ), לנזק לכבד או להגדיל את הסיכוי להתפתחות גידולים.
אם כבר ציינו תוספי מזון, זה הזמן להזכיר את אחד המרואיינים בתכנית, הרוקח אילן סלומון. סלומון, שהוצג בתכנית כרוקח ומטפל, מציע באתר שלו תוספי תזונה ו"פתרונות טבעיים, שחרור טראומות מהעבר ואימון [כתחליף לציפרלקס, רטלין ועוד]". הוא מכריז באתר כי "רבים נמנעו בזכותי מנטילת תרופות נגד דיכאון, תרופות הרגעה ושינה, משככי כאבים וסמים בכלל". כל הפרטים הרלוונטיים האלו לא הוזכרו בתכנית.סלומון סיפר לקלינגבייל כי משככי כאבים הנמכרים ללא מרשם גורמים אמנם לכך שלא מרגישים כאב, אבל יש להם תופעות לוואי כגון שטף דם במוח ונזקים לכליות ולכבד. הוא אף הראה לה שזה כתוב בעלון לצרכן (נראה כי הוא מתייחס לתופעות הלוואי של איבופרופן [6], [13]), עלון שלגביו טען בהמשך כי הוא רק "כיסוי תחת" של חברות התרופות. הבעיה היא שסלומון "שכח" לספר לקלינגבייל כי התופעות הקשות האלו נדירות ועלולות לקרות רק למי שנוטל את התרופות לזמן ממושך או לוקח מינון יתר שלהן. כפי שהסביר פרופ' קובי ג'ורג', מנהל מכון הלב בבית החולים קפלן, בכתבה בוואלה בריאות [14] בהקשר לסכנות שבאיבופרופן: "אם נוטלים בטווח של ימים בודדים, הסבירות לתופעות הלוואי נמוכה. אם לוקחים פעם בכמה זמן, לטיפול נקודתי בכאב ראש, כאב גב או מחזור, זה חסר משמעות."
קלינגבייל שאלה אם לקיחת משככי כאבים (נורופן) נגד כאבי מחזור במשך 4–5 ימים בחודש נחשבת כשימוש קבוע; סלומון לא ענה על השאלה (על פי העלון – לא [6]) ועבר לדבר על נשים שלוקחות את משככי הכאבים באופן קבוע (אנחנו מהמרים שלא בתיאום עם הרופא שלהן). לטענתו, התוצאה של שימוש במשככי הכאבים היא התארכות התקופה שבה נשים זקוקות למשככים כדי למנוע כאבי מחזור, כלומר הן מפתחות מעין תלות. הוא מפחיד ולא מדייק. שימוש בתרופות נוגדות כאב מעל עשרה ימים בחודש הוא גורם סיכון להתפתחות כאבים כרוניים, אך מדובר בכאבי ראש כרוניים יומיים ולא בכאבי מחזור [15].
כדי להדגיש שמטרת התכנית היא הפחדה, הוצג במהלכה סרט מלחיץ המציג ילדים שמקריאים תופעות לוואי (למען האמת אירועים חריגים*) מעלונים של ריטלין ותרופות פסיכיאטריות אחרות – תרופות מרשם שניתנות על ידי רופאים מומחים, בהגבלות ובמינונים מפוקחים. "עושות חשבון" אף הגדילו לעשות ושילבו צילומים של עלוני צרכן של תרופות אחרות (כגון פראצטמול) בליווי מוזיקה מפחידה. אם אתם תוהים כיצד הגיע סרט הפחדה שאין לו שום ערך מוסף לתכנית שמתיימרת להיות תכנית תחקירים, התשובה ככל הנראה פשוטה ובמרחק חיפוש קצר ברשת: הסרט הופק על ידי הארגון בעל השם המטעה "ועדת אזרחים לזכויות אדם בינלאומיות" (CCHR). נציגי הארגון בישראל – "עמותת מגן לזכויות אנוש" – העניקו לסלומון בעבר את "פרס זכויות האדם" והוא אף הרצה בתערוכה שלהם "פסיכיאטריה: תעשיית המוות". על פי הממצאים בגוגל, מתברר כי סלומון הוא סיינטולוג וכי הארגון CCHR הוא ארגון סיינטולוגי. סיינטולוגיה [16] היא דת המתנגדת לפסיכיאטריה ולכן גם לתרופות פסיכואקטיביות כגון ריטלין.
מהפחדות סיינטולוגיות על תרופות מרשם, בחזרה למשככי כאבים ללא מרשם, ספציפית למשכך הכאבים האהוב על התקשורת בישראל – דיפירון (אופטלגין או וי-דלגין); לפני כשנתיים ערכו בפודקאסט המומלץ "ספק סביר" תחקיר טוב על אופטלגין [17]. התחקיר הסתיים בנבואה צפויה: "נשמע שיש כאן את כל המרכיבים העיקריים לסיפור עיתונאי שיחזור על עצמו כל כמה שנים". הנבואה התגשמה, הפעם ב"עושות חשבון". כפי שסיכמו ב"ספק סביר", תמצית הסיפור העיתונאי היא: "[בישראל] מותר [למכור דיפירון], באחרים לא, מפקירים את הבריאות שלכם". דיפירון הוא תרופה ותיקה שבשנות ה-70 של המאה ה-20 הראו שיש לה תופעת לוואי נדירה בשם אגרנולוציטוזיס (ירידה חדה במספר תאי הדם הלבנים), תופעה שקיימת גם בתרופות רבות אחרות. כ-7% מהלוקים בתופעת לוואי נדירה זו לא ישרדו, על אף קבלת טיפול רפואי. בעקבות המחקר החליטו לאסור על שיווק התרופה בארצות הברית (מדינה שבה נאסר על מכירת ביצי קינדר שמכילות צעצוע, או אפילו על החזקתן), באנגליה, בקנדה ובכמה מדינות נוספות. במדינות אחרות התרופה ניתנת במרשם רופא (גרמניה, אוסטריה ועוד) וישנן מדינות שבהן התרופה נמכרת ללא מרשם (ישראל, ספרד, ברזיל, רוסיה ועוד). מחקרים עדכניים יותר הראו שהמחקר משנות ה-70 הגזים בהערכת הסיכון לאגרנולוציטוזיס, ולמעשה פרופיל הבטיחות של דיפירון דומה או אפילו טוב יותר משל משככי כאבים חלופיים. דיפירון לא מסוכן יותר מפראצטמול ושניהם בטוחים בהרבה מאספירין ומדיקלופנק (וולטרן). כלומר, בניגוד למה שנטען בתכנית "עושות חשבון", אופטלגין בטוח לשימוש לפחות כמו משככי כאבים אחרים [17], [18], [19]. נוסף על כך, בניגוד לטענה של בר גפן כי בארץ מתעלמים לחלוטין מהסכנה שבתופעות לוואי העלולות לגרום למוות, תופעות הלוואי גלויות לכל בעלון לצרכן [20]. כמו כן, משרד הבריאות סקר ובדק היטב את נושא הדיפירון והחליט (בצדק, לטעמנו) להשאירו על המדפים כתרופה ללא מרשם. במקרים אחרים החלטות המשרד היו שונות – כאמור, משכך הכאבים ויוקס הוסר מהמדפים [4] וכך גם כדור ההרזייה רדוקטיל [21] ותרופות ותכשירים נוספים.
קל ללקט בפינצטה מקרים יוצאי דופן במטרה להפחיד. למשל, מקרי מוות שנגרמו כביכול בגלל חגירת חגורות בטיחות [22], [23]. אך אף אחד לא יקרא להפסיק להשתמש בחגורות בטיחות; הן מצילות חיים [24]. בתכנית בחרו להציג שלושה מקרים של אנשים שנפגעו לאחר שימוש בדיפירון. מקרה אחד, האחרון שהוצג, הוא של אישה שלקתה באגרנולוציטוזיס בעקבות נטילת אופטלגין. הרופא במיון אבחן את מצבה במהירות והיא הועברה לטיפול, אך מצבה התדרדר והיא נפטרה. שני המקרים האחרים לא קשורים כלל לתופעת לוואי נדירה זו אלא לתגובה אלרגית חריפה לדיפירון – אחד המקרים הוא של גבר שמת כתוצאה מהתגובה האלרגית (הלם אנפילקטי). במהלך התכנית המגישות לא ציינו כי הגבר מת בגלל אלרגיה וזה הוזכר רק בתגובתה של אחת מחברות התרופות (בואו נודה על האמת, יש לנו סוג של "אנטי" אוטומטי נגד תגובות מהסוג הזה). בר גפן שאלה בתכנית: "אז כמות קטנה של וי-דלגין זה כל מה שהיה צריך כדי להרוג אותו?" (כשהכוונה לאדם שמת כתוצאה מהלם אנפילקטי). אם במקום "וי-דלגין" נכתוב "בוטנים", נוכל לשאול שאלה זו לגבי אדם אלרגי לבוטנים שמת מהלם אנפילקטי. אחרי הכל, בוטנים הם האחראים העיקריים למוות כתוצאה מאלרגיה למזון בארצות הברית [25]. עם השנים אלרגיה יכולה להתפתח לכל חומר כמעט, כולל מזון. למרות זאת אין קריאות לאסור על סוגי מזון שונים רק כי קיים סיכוי קטן שמישהו יפתח אליהם אלרגיה, ובפעם האחרונה שבדקנו, חטיפי בוטנים לא מגיעים עם עלון לצרכן. תחקיר הבמבה בפתח!
תרופה כמובן אינה מזון ולתרופות אפשר לפעמים למצוא חלופות, אך צריך לשקול את הסיכון מול התועלת. האם החלופה בטוחה יותר? האם הימנעות מתרופה אינה מסוכנת יותר מנטילתה? הרי לכל תרופה ייתכן אחוז קטן מאוד של אנשים שיהיו רגישים אליה; התרופות העיקריות שעלולות לעורר תגובה אלרגית הן אנטיביוטיקות (פניצילין), אספירין ואיבופרופן [26]. דיפירון ופראצטמול, כאמור, בטוחים יחסית. האם מפני שבני אדם יכולים לפתח אלרגיה למגוון חומרים רחב,תרופות, מזון, ארס חרקים, לא נטפל בהמוני חולים שהתרופה עוזרת להם?
לאחר שניסו להפחיד אתכם (ללא הצלחה, אנחנו מקווים) מפני אלרגיות ומפני תופעות לוואי נדירות של משככי כאבים שניתנים ללא מרשם, הפנו המגישות את תשומת לבן לסטטינים – תרופות מרשם שנלקחות לאורך זמן במטרה להוריד את רמת הכולסטרול ושמגנות מפני אירועים לבביים שונים (כגון התקפי לב) ואף מפני שבץ.בתכנית הציגו את המקרה של פרופ' אבי עורי, מנהל מחלקה שיקומית, שנטל סטטינים במשך 22 שנה שלאחריהן הופיעה אצלו תופעת לוואי נדירה של כאבי שרירים וקרעים בגידים ובשרירים. עורי הפסיק לקחת את התרופה והנזקים נעלמו תוך כשלושה חודשים. אגב, כיום הוא מצליח לשמור על רמת כולסטרול סבירה באמצעות דיאטה מתאימה. אך לא כל אחד יכול להוריד את רמת הכולסטרול באמצעות תזונה ופעילות ספורטיבית, מאחר שמקור רוב הכולסטרול בגוף הוא בייצור עצמי ורק מיעוט ממנו מגיע ממקורות חיצוניים. למזלו של עורי, במקרה שלו נראה כי שינוי התזונה הספיק להורדת הכולסטרול, אולם, כאמור, הוא לא יועיל לכל אחד ושינוי אורח חיים הוא מאמץ לא קטן, שרבים לא מצליחים או לא מוכנים לבצע אותו. האם מצפים שהרופאים לא יטפלו בהם בינתיים?
עורי החל ליטול סטטינים כחלק ממחקר בין-לאומי, והוא נטל את התרופה במשך יותר מ-20 שנה ללא כל סיבוכים או תופעות לוואי. תופעת לוואי נדירות או כאלו שמופיעות רק אחרי שימוש ממושך מאוד (כמו התופעות שמהן סבל לבסוף עורי) לא יתגלו בדרך כלל בניסויים הקליניים שבהם משתתפים רק מאות או אלפי אנשים למשך מספר קצוב של שנים. הן יתגלו לרוב רק כשהתרופה כבר יוצאת לשוק. זו בדיוק הסיבה שבגללה ממשיכים לעקוב אחרי תרופות ותופעות הלוואי שלהן גם לאחר השיווק. המידע הולך ונצבר, ולפעמים רק אחרי עשרות שנים מתגלות תופעות של שימוש במשך עשרות שנים (מסיבות ברורות). במקרה הצורך, מעדכנים את העלון לצרכן או מורידים את התרופה מהמדפים. אכן בעלונים לצרכן שמצורפים לסטטינים [27], [28], האזהרה מפני כאבי שרירים ונזק מופיעה מספר פעמים, וסטטין שהתגלה כי תופעת הלוואי הזו שכיחה בו (יחסית), הוסר מהמדפים ונאסר המשך השימוש בו [29].
נזק וכאבים לשרירים בעקבות שימוש בסטטינים בהחלט לא קורים לכולם. האם עדיף, במקרים שבהם לא ניתן לאזן את רמת הכולסטרול באמצעות תזונה נכונה ופעילות גופנית בלבד, לא לטפל בכולסטרול כלל ולהסתכן במוות או בנכות בעקבות אירוע לבבי או שבץ מוחי? או עדיף לקחת סטטינים במשך עשרות שנים ולהסתכן בסיכוי קטן בנזק הפיך לשריר? ההחלטה נראית לנו ברורה וכך גם לארגוני הבריאות בעולם. מוזר מאוד שבמהלך כל התכנית לא מצאו לנכון לראיין ולו מטופל אחד שחי שנים ארוכות ושמצבו הבריאותי השתפר בזכות תרופות אלו.
קלינגבייל טוענת בתחקיר כי לא מזהירים אותנו מפני הסכנות הבריאותיות שעלולות להופיע אחרי שנים ארוכות של נטילת התרופה. אילו רק הייתה קוראת את העלונים של הסטטינים או אפילו של נורופן [6] או של אדוויל [30], היא הייתה מגלה כי טענתה לא נכונה [31]. כמו כן, הרופאים המטפלים עוקבים אחר המטופלים במשך כל שנות הטיפול ומזהירים אותם מפני תופעות לוואי שיש לשים לב אליהן ושעלולות להופיע כתוצאה משימוש ממושך. לעומת זאת, אין עלון לצרכן  שמזהיר את הציבור מפני כל הסכנות שבשימוש בוויטמינים, בתוספי תזונה, בצמחי מרפא, בסיגריות, באלכוהול, בכלי תחבורה או אפילו במאכלים כגון אנונה (סיכון לפרקינסון) או אגוזי ברזיל (סיכון להרעלת סלניום).
כאן מסתיים החלק הדן בעובדות לא נכונות או שהוצגו באופן מגמתי ב"עושות חשבון". הגענו בתגובתנו לחלק שבו בחרו לראיין לתכנית שני רופאים שעמדותיהם נוגדות את הקונצנזוס הרפואי והמדעי ושהעצות של אחד מהם עלולות לסכן את אלה שיישמעו להן.
קלינגבייל קיבלה ככל הנראה את הרעיון השגוי כי לא מזהירים אותנו מסכנות, מד"ר גיל יוסף שחר, שעל פי התכנית הוא "מומחה לרפואה תזונתית" (מה שזה לא יהיה; ברישומי משרד הבריאות [32] לא מעודכנת התמחות). למרות היותו רופא, שחר הוא מתנגד חיסונים ובראיון שכותרתו "זהירות תרופות", שפורסם במוסף סופשבוע מיום 16/05/2014 של עיתון "מעריב", הוא סיפר לאילנה שטוטלנד שלמעשה הוא מתנגד לתרופות – לטענתו הוא לא נוטל תרופות בעצמו וכמעט ולא רושם תרופות למטופליו; הוא מעדיף להציע להם קודם כל "טיפולים טבעיים, תזונה נכונה, שימוש בתוספי תזונה איכותיים, ניקוי רעלים יסודי, צמחי מרפא [ורק אז] יש מקום לשקול לקיחת תרופות". מכל הרשימה הזו רק תזונה נכונה עשויה להועיל למטופלים, לכן ברפואה האמתית מעודדים אנשים לשנות תזונה (ולהגביר פעילות גופנית) כחלק מהרפואה המונעת ולפני שנאלצים לתת להם תרופות. רופאים אף רושמים ויטמינים למטופלים שלהם במקרה של מחסור. הדברים האחרים ברשימה הודגמו כבלתי יעילים במקרה הטוב, ובמקרה הרע עלולים להזיק, כמו במקרה של חביבה פרדמן. אגב, אילו התברר שהטיפולים יעילים, הם היו משתלבים ברפואה האמיתית. אחרי הכול מקורו של האספירין הוא בקליפת עץ ערבה, הפניצילין הופק מעובש ואפילו היפריקום (הצמח פרע מחורר), שעוד יש ספקות בנוגע ליעילותו, ניתן כתרופה לדיכאון קל.
בראיון של קלינגבייל עם שחר, הוא טען את הטענה חסרת הבסיס כי בעלון לצרכן "אין התייחסות למה יקרה אם אדם לוקח את התרופה הזאת במשך [שנים]". הוא אף דיבר על תזונה כאילו בעולם הרפואה לא מכירים בחשיבותה, חרף המציאות שבה מטופלים מקבלים המלצות תזונה ומופנים לדיאטנים בקופות החולים. הוא גם מאשים את חברות התרופות בכך שהן עסק כלכלי, האשמה שחוזרת מספר פעמים בתכנית (תכנית שאף היא עסק כלכלי...) ועוד על ידי מטפלים ברפואעלק** שלא בדיוק עושים זאת למען האינטרס הציבורי גרידא, אלא מוכרים תוספי מזון, ויטמינים או סדנאות ל-"ניקוי רעלים". אגב, זה נכון שחברות התרופות, כמו כל עסק כלכלי, צריכות להתפרנס. אחרת, כפי שאמר ד"ר אייל שוורצברג, ראש אגף הרוקחות של משרד הבריאות, לא יהיו תרופות לאנשים. שחר מתלונן גם על כך שחלק ממבדקי הבטיחות והיעילות של תרופות ממומנים על ידי חברות התרופות עצמן; הוא רק שכח שבדרך כלל כופים על החברות לממן את הבדיקות האלו (בלעדיהן התרופה לא תאושר) ושהטיפולים שהוא מציע כלל לא הודגמו כיעילים, אם בכלל נבדקו מדעית. תהליך ההוצאה של תרופה לשוק הוא יקר וארוך ביותר; אף חברה כלכלית לא תשקיע סכומי עתק אם אין לה סיכוי טוב להרוויח היטב.
הרופא הבעייתי השני הוא ד"ר אריה אבני, שמוצג כרופא כירורג המתנגד לשימוש מופרז בתרופות. הצצה קטנה לאתר של אבני, קריאת פסק הדין בתביעה שהגיש נגד שירותי בריאות כללית (ת"א 1732-08) או קריאת פרטי ההחלטה להתליית רישיונו לחודש, היו צריכים להדליק אלפי נורות אזהרה אצל המגישות: אבני הוא מתנגד ידוע לחיסונים ולתרופות. על פי הפרטים בפסק הדין [33] המופיעים כגרסת הצדדים, הוא סיים את עבודתו בשירותי בריאות כללית "על רקע אי שביעות רצון מתמשכת מתפקודו, תלונות מצד לקוחות ואי עמידה בסטנדרטים של איכות שירות..." בין היתר הוא המליץ למטופל טיפול בשיטת קומפרסים של כרוב "במקום לתת לו טיפול קונבנציונאלי" וכן גרם למטופלת לפרוץ "בבכי היסטרי" לאחר שבדק אותה ושאל אם היא "מקיימת יחסי מין עם כושים". אבני גם ביצע בדיקות קולונוסקופיה בחולים מעל גיל 70, אף שההנחיות אוסרות זאת וקובעות כי יש להפנות את החולים לבתי החולים. בפסק הדין נכתב כי אבני החליט כי "אין כל בסיס במתן הוראה שלא לבצע הבדיקה למטופלים" וכי "בוודאי שהמשכתי לעשות [את הבדיקות]". בהחלטה על התליית רישיונו [34] נכתב כי אבני פרסם "מאמרי השמצה והכפשה נגד ציבור הרופאים, בעיקר אלה העוסקים בתחום האונקולוגיה". אכן, אבני טען כי "האונקולוגים הם התורמים העיקריים לכריית קברם של 10,000 חולי סרטן בישראל" וכי הם מזכירים לו "את האומה המוסלמית". על פי המצוטט בהחלטה, אבני גם אמר ש"ראשי משרד הבריאות ... הם פגומי מוח, הם שטופי מוח... הם עלובי החיים ומעודדי המוות". על פי כל האמור לעיל, ייתכן שאבני אינו האדם המתאים לשאול לדעתו על תרופות או על רופאים. גם אם התכנית מתעקשת לחפש בנרות (לשם רייטינג? לשם הפחדה?) רופא שיזהיר מפני תרופות, אולי היו נוהגים בחכמה לו בחרו ברופא מעודכן במחקרים הרפואיים ושההיסטוריה שלו פחות בעייתית אך בלי קשר לרקע של אבני, מה עם התוכן? האם ייתכן שאמר דברים נכונים על אף היותו מתנגד לתרופות, לחיסונים ולרופאים? ובכן – לא.
אבני אמר שכשלמד רפואה, הערך התקין לכולסטרול היה 280 (מ"ג/דצ"ל) ושמאז לימודיו שונה הערך התקין ל-180 מסיבות כלכליות – כדי למכור סטטינים. נראה כי הוא אינו מעלה בדעתו שמאז לימודיו הצטבר מידע והתגלו ממצאים חדשים. כפי שמעדכנים את העלון לצרכן על פי מידע חדש, כך גם כל עולם הרפואה לא קפא על שמריו. מגישתו לקולונוסקופיה (שהוזכרה לעיל) ומגישתו לערכי הכולסטרול מתקבל הרושם שהוא אינו מכיר בכך שעולם הרפואה התעדכן לאחר סיום לימודיו. הוא גם מציין, בניסיון להצדיק את טענתו שרמת כולסטרול עד 280 אינה מסוכנת, כי יש אנשים שקיבלו התקף לב ומתו אף שהיה להם כולסטרול נמוך. משפט זה נכון, כמובן; אך איש לא טען כי כולסטרול הוא הגורם *הבלעדי* להתקפי לב. הורדת כולסטרול מגנה מהתקפי לב שקשורים לכולסטרול ולא מהתקפי לב שמקורם אחר.
טענה נוספת של אבני, המגדילה אף יותר את הסיכון לצופים שעלולים להתייחס ברצינות לדבריו, היא כי 6 גרם של חומצה אסקורבית (E300, ויטמין C) מורידים כולסטרול טוב יותר מסטטינים, וכי ויטמין C מגן מהתקף לב. אין אף מחקר רציני שתומך בטענה זו, ובר גפן, שראיינה את אבני, לא ביקשה ממנו לגבות את טענותיו. התצרוכת המומלצת של ויטמין C למבוגר היא בין 75 ל-90 מ"ג ליום, והרף המקסימלי הוא 2,000 מ"ג (2 גרם) ליום. כמות גדולה יותר של ויטמין C, כמו הכמות שהמליץ אבני, עלולה לגרום לאבנים בכליות, שלשולים, בחילות, הקאות, צרבות, כאבי ראש, נדודי שינה, עוויתות בבטן, דלדול מאגרי הנחושת בגוף, פגיעה במטבוליזם של ויטמין B12 וכן עלולה להפריע לפעילותן של תרופות שונות [35], [36].
לאחר מכן פצח אבני בהסבר על כך שכל דבר שהגוף עושה החל מהעלאת חום, התקף לב וכלה בסרטן – הוא בסך הכל "SMS מהגוף שלנו". אנחנו חושבים שאם זה המצב, אולי הגיע הזמן שאבני יחליף את הספק הסלולרי שלו. הפעם בר גפן שמה לב שמשהו כאן לא הגיוני ("אם הגוף שלי רוצה לעשות לי התקף לב הוא יעשה לי התקף לב, אבל אני לא מעוניינת למות") ושגם ויטמין C כנראה לא יציל אותה במהלך התקף ("אבל אין לי זמן עכשיו, אני עם התקף לב"). אבני נכנע ו"הרשה" לה ללכת לבית חולים ולשנות את אורח חייה רק לאחר שתצא משם. סוף סוף משהו שהרפואה האמתית ואבני מסכימים עליו (אם כי ברפואה האמתית שינוי אורח החיים לא יכלול 6 גרם של חומצה אסקורבית). הרי ברפואה מנסים לעודד כל הזמן אנשים לאכול נכון, לשנות את תזונתם על פי מצבם הבריאותי ולהגביר את הפעילות הגופנית, וכל זאת כדי לנסות לשמור על אנשים בריאים ככל האפשר ולדחות את השלב שבו ייאלצו לקחת תרופות. חדשות מרעישות: אדם חולה עולה ביוקר למשרד הבריאות ולקופות החולים; הם ישמחו מאוד אם נהיה בריאים לחלוטין עד יומנו האחרון.
בסיום הראיון הנרחב עם אבני, הוא התלונן כי משרד הבריאות אינו משקיע ברפואה מונעת. כן, קראתם נכון: מתנגד החיסונים, הרפואה המונעת הטובה ביותר בהיסטוריה האנושית, שגם יוצא נגד הסטטינים ש*מונעים* אירועים לבביים ושבץ מוחי, טוען כי לא משקיעים כאן ברפואה מונעת.
בעיה נוספת שהוצגה בתכנית היא אנשים המגיעים למצב שבו הם לוקחים תרופות רבות בשל בעיות המופיעות עם הגיל (סיבה שנשכחה בתכנית), או בגלל תרופות שנועדו להקל/למנוע חלק מתופעות הלוואי של תרופות אחרות. זו בעיה אמתית שרוצים מאוד לפתור; ריבוי תרופות מגדיל את הסיכוי להתנגשויות ביניהן או סתם לבלבול בקרב המטופלים, ובכך מונע טיפול מיטבי.
את התחקיר "גלולה מרה" אפשר לסכם בשני משפטים: המינון קובע את הרעילות ואנשים צריכים *לקרוא* את העלון לצרכן [31] ולפעול לפי ההנחיות (כולל להתייעץ עם רופא או רוקח).
קלינגבייל הדגימה כי גם אדם נבון, עיתונאית תחקירים במקצועה, מזלזל בתרופות ולא טורח לקרוא את העלון. מדוע זה כך? מדוע לא הדגישו בתחקיר את חשיבות העלון ובמקום זאת טענו שאין פירוט של סכנות ותופעות לוואי, או לחלופין שאם יש זה רק "כיסוי תחת"? הנה נושא לתחקיר. שימוש לא אחראי הוא בעיה חמורה, ואחרי הכול, תרופות הן בין הדברים הבודדים שאנחנו צורכים הכוללים עלון הנחיות מפורט (אפילו מפורט מדי – כל תופעה ידועה שקשורה לתרופה, אפילו כזו שלא הוכח כי יש קשר סיבתי בינה לבין התרופה, מופיעה בו). זה עלול להפחיד, ולכן כדאי לזכור את מה שכתבנו קודם: לדברים רבים אחרים, חלקם מסוכנים משמעותית מתרופות, אין עלון שמזהיר מפני הסכנות האפשרויות הגלומות בהם. אם תשוו את השימוש בתרופות לשימוש בחשמל, באמבטיה, באלכוהול, בכבישים, בבמבה ועוד, תראו שבשימוש סביר ומושכל הן בטוחות מאוד בשימוש. קראו את העלון, היו מודעים למה שאתם מכניסים לגוף שלכם, ואל תפריזו במינון. זכרו שגם אם תרופה נמכרת ללא מרשם היא עדיין עלולה להיות מסוכנת, וזה נכון לכל דבר ולא רק לתרופות (עוד נושא טוב לתחקיר).
כמו כן ההצגה המגמתית של הסיכונים באופטלגין, וחמור מכך – בסטטינים, עלולה לגרום נזק לצופה תמים שיפסיק לקחת את הכדורים (לא לכל הצופים בתכנית יש ידע מדעי רלוונטי או שהם עוקבים אחר הדף). במקרה של סטטינים מדובר לפעמים בסכנת חיים! משום מה ב"תחקיר" לא טרחו להציג את כל אותם האנשים שהתרופות מסייעות להם או מצילות את חייהם יום יום.ערוץ 10 צריך להיות מודע להשלכות של שידור תכנית כזו. האם הם מוכנים לקחת אחריות על נזקים אפשריים לבריאות הצופים? מניסיוננו עם קהילת מתנגדי החיסונים/התרופות/הממסד הרפואי אפשר לומר, בביטחון די גבוה, שיהיו אנשים שיפסיקו ליטול סטטינים בעקבות התכנית. בשל ההכללה לגבי כל חברות התרופות והרופאים, חלקם גם יפסיקו ליטול אספירין ותרופות נגד יתר לחץ דם וסוכרת. הדבר עלול לגרור עלייה באירועי לב, שבץ מוחי ומוות (כפי שההתנגדות לחיסונים גררה מגפות חצבת ושעלת בקרב הקהילות שלא חוסנו). זוהי אחריות של הערוץ כלפינו, הציבור. יש לכם כוח עצום, נצלו אותו כראוי!
ובנושא אחר לחלוטין. משפט שאבני אמר במהלך התכנית: "זאת אומרת שזו רמאות כדי להרוויח כסף". הבנתם?
לתגובת המומחים של דוידסון און-ליין
תודה ענקית על העזרה לחברי הקבוצות "חשיבה חדה" ו"קהילת מדעת".
* רשימת תופעות הלוואי בעלון לצרכן כוללת תופעות לוואי אמתיות, שהודגם קשר סיבתי בינן לבין התרופה וכן אירועים חריגים, שהתרחשו בקרב נוטלי התרופה אך שאינם בעלי קשר סיבתי מוכח לתרופה.
** תודה ליואב מורן על המונח הנהדר "רפואעלק".
***הבהרה: אין באמור לעיל להוות המלצה רפואית או תחליף לייעוץ רפואי***

עריכה לשונית: "עינת לשון" ולנה קלמיקוב