מה לעשות, ויותר חשוב, - מה לא לעשות
בפוסט זה והבאים אחריו, נסביר כיצד אפשר לעזור לטבע בישראל. מה לעשות או לפעמים דווקא מה לא לעשות כשנתקלים בבעלי חיים במצוקה (או שמא לא במצוקה).
בקטנה: למרות שהעופר נראה נטוש, הוא לא במצוקה. פשוט התרחקו בשקט מהמקום.
האביב בארצנו מביא איתו פריחה, התחלות חדשות ושפע של גוזלים וגורים. אחד המינים שמתרבים כעת הוא הצבי שמזוהה במיוחד עם ארצנו. לא לחינם מכנים את ישראל "ארץ הצבי". תוך כדי שיטוט בישראל, ניתן למצוא שני מינים של צבאים: צבי ארץ-ישראלי (Gazella gazella gazella), המצוי באזורים הים-תיכוניים של הארץ וצבי הנגב (Gazella dorcas), המצוי בחלקיה המדבריים. שני מיני הצבאים בארץ נמצאים בסכנת הכחדה. האוכלוסיות הקטנות נמצאות בסיכון כתוצאה מצמצום וקיטוע של שטחי הטבע המהווים את בתי גידולם. הדבר נובע בעיקר מבנייה ועיבוד של שטחים פתוחים וסלילת כבישים המייצרים מחסומים מלאכותיים להגירה של פרטים בין אוכלוסיות. דריסות, ציד בלתי חוקי ואיסוף עופרים מהטבע גם הם מהווים סיכון.
בחודשי האביב, הצביות ממליטות עופר אחד בשגר. העופר נולד עם עיניים פקוחות ונעמד על רגליו זמן קצר אחרי ההמלטה. האם מלקקת את העופר ואוכלת את השליה והקרומים העוטפים אותו. במידה והתמזל מזלכם לראות צבייה מלווה בעופר קטן, אתם יכולים להיות בטוחים שהוא בן חודש וחצי או יותר. בשבועות הראשונים לחייו, העופר לא הולך אחרי אמו אלא נשאר חבוי בסבך צמחים ומחכה לה בסבלנות. האם מניקה את העופר מספר פעמים ביום למשך דקות ספורות בלבד. בשאר הזמן היא נמצאת בקרבת מקום ומבלה את זמנה באכילה. היא יכולה להיות במרחק של כמה עשרות ולעתים אף כמה מאות מטרים מהעופר. מדובר למעשה באסטרטגיה להימנעות מטריפה. לטורף יהיה קשה לאתר את מיקומו של העופר משום שזה אינו זז ומבלה את רוב זמנו לבד - מבלי שאמו תסגיר את מיקומו. עופר רך בימים, שאמא "אמרה" לו לשבת ולחכות לה בשקט, לא יברח כשיתקרב אליו טורף או לצורך העניין, בן אדם. להיפך - הוא קופא במקומו, מרכין את ראשו לקרקע ומנסה לא למשוך אליו תשומת לב. העופר מתחיל להתלוות לאמו במשך כל היום אך ורק כשהוא מגיע לגיל חמישה או שישה שבועות, כאשר מזון מן הצומח הופך למרכיב חשוב בתזונתו.
אנשים המטיילים בשטח ונתקלים בעופרים רכים, חושבים בטעות שהעופר נטוש או במצוקה ועל כן יש לעזור לו. אך כפי שכבר הוסבר, זה לחלוטין אינו המצב. זכרו! העובדה שהעופר נשאר קפוא במקומו כשהתקרבתם אליו, אינה מעידה על מצוקה. להפך, עצם ההתקרבות שלכם מלחיצה אותו, שהרי מבחינתו הגיע טורף. בנוסף לכך, אם אמו נמצאת בסביבה ורואה אתכם, אין ספק שגם היא לחוצה עכשיו.
מה עליכם לעשות אם נתקלתם בעופר קטן הרובץ על הקרקע? התשובה היא להתרחק מהמקום כמה שיותר מהר. הישארות בקרבת מקום עלולה למנוע מהצבייה לחזור ולהניק את העופר, דבר שעלול לגרום להתייבשותו ואף לסכן את חייו. למרבה הצער, אנשים טובים עם כוונות טובות, מביאים בכל שנה עופרים רכים לבית החולים לחיות בר כי הם חושבים שאלה ננטשו או שאימם נטרפה או נדרסה. ברובם המוחלט של המקרים הדבר אינו נכון, וכתוצאה מכך, העופרים נלקחים מאימם ומהטבע שלא לצורך. בית החולים לחיות בר עושה מאמצים אדירים לגדל את העופרים המגיעים אליו בצורה שתאפשר את השבתם לטבע, אך כמובן שזה מוריד מאוד את סיכויי ההישרדות שלהם. אחרי הכל - אין כמו אמא! חיית בר אמורה לגדול ללא מגע אדם, להיפך, היא אמורה לראות באדם גורם מרתיע ואף להתרחק ממנו ככל שניתן.
אם בכל זאת אתם חושבים שיש סיבה לדאגה, חייגו למוקד רשות הטבע והגנים בטלפון 3639*. כתיבה בקבוצות שונות בפייסבוק יכולה לעזור אף היא, למשל בקבוצה - Israel wild mammals יונקי הבר של ישראל, יש אנשים שיכולים לקשר אתכם עם פקחי רשות הטבע והגנים כאשר יש בכך צורך. כמו כן, ניתן לפנות בהודעה אלינו לאתר, לדף בית החולים לחיות בר או לדף הספארי. נשמח לסייע.
הפוסט נכתב בשיתוף עם בית חולים לחיות בר - The Israeli Wildlife Hospital של הספארי Zoological Center Tel Aviv - Ramat Gan, Safari ורשות הטבע והגנים.
לקריאה נוספת:
עריכה לשונית: לנה קלמיקוב