דו-חיים הם בין קבוצות בעלי-החיים הנמצאות בסיכון הרב ביותר על פני כדור הארץ. כשליש מהמינים המוכרים למדע נמצאים בסכנת הכחדה, ועל עוד כרבע אין לנו מספיק מידע כדי לסווג את רמת הסיכון שלהם בצורה מהימנה (רמז לכך שרבים מהם עלולים להיות בסיכון - ולו בגלל נדירותם).
מתוך שבעת המינים המוכרים למדע בארץ, שישה נמצאים בסכנת הכחדה מקומית. אחד מהם, העגולשון שחור-הגחון המפורסם (עליו כתבנו בעבר, קישורים בתגובות), מצוי אך ורק בעמק החולה. אוכלוסייתו של העגולשון כולה קטנה מאוד.
אחד האיומים הגדולים על דו-חיים הוא התפרצות של מחלות מדבקות, כגון וירוס ה-Ranavirus או המחלה הפטרייתית האימתנית Chytridiomycosis, הנגרמת על ידי הפטריות Batrachochytrium dendrobatidis ו-Batrachochytrium salamandrivorans. המחלות הללו משתוללות ברחבי העולם, וגורמות לקריסה של אוכלוסיות דו-חיים במקומות מגוונים, וכבר מקושרות להכחדתם של כמה מינים (כגון הקרפדה הזהובה מקוסטה ריקה, Incilius periglenes, שנכחדה ב-1989).
הנתיב העיקרי להתפשטותן של מחלות אלו הוא סחר בלתי-חוקי ולא מבוקר בדו-חיים ובתוצריהם. אפילו מים מאקווריום שהכיל צפרדע נגועה יכולים להכיל נבגים של הפטריה, וכך ליצור עבורה הזדמנות להתפשט למקום חדש ולהדביק אוכלוסיות חדשות. בגלל פגיעותם הרבה, והמשבר העולמי בו נמצאים דו-חיים, חל איסור מוחלט על ייבוא של דו-חיים, או כל חומר ביולוגי הקשור בדו-חיים לארץ, למעט למטרות אקדמיות מאוד ספציפיות, וגם אז רק בהיתר מרשות הטבע והגנים.
תסריט האימים להתפשטות המחלות עלול להתרחש כך: החומר מגורד מעורה של הצפרדע (בעת שהיא צלובה וקשורה בצורה לא סימפטית בכלל). מאחר והפטריה נמצאת על עורן של הצפרדעים, היא עלולה להיאסף יחד עם הרעל המופרש מגוף הצפרדע, להגיע איתו לארץ (בדרך בלתי חוקית בעליל) ולהיות בשימוש בטיפולים המפוקפקים האלו. אותו אדם שהפטריה הועברה לעורו יכול לאחר מכן לטבול בנחל או במעין ולהפיץ אותה שוב. מכאן, הכל עלול להתגלגל לכדי אסון.
הנזק שעלול להיגרם לחי המקומי אם (חס וחלילה) תובא לכאן אחת מהמחלות הללו מצפרדע דרום-אמריקאית עלול להיות קטסטרופלי. אנו לא מסוגלים לדמיין מעשה יותר חסר אחריות ורשלני מלפרסם טיפול פסאודו-רפואי, שאין אף בדל ראייה ליעילותו, שכולל התעללות אכזרית בבעלי חיים, ובעל פוטנציאל להשלכות סביבתיות איומות.
מבחינה בריאותית אין מחקרים אודות היעילות של שימוש בטקסים הללו לטיפול באי אלו מחלות. כן יש תיאור מקרה של הרעלה שקשורה להפרעת פעולת הכליות על ידי פגיעה הורמונלית (ראו הרחבה במקורות). ישנם הרבה חומרים פעילים ברעל הצפרדע, חלקם אופיאטים (נותנים אפקט דומה למורפיום או הרואין) וחלקם משפיעים בצורות סותרות על מערכת העצבים. יתר על כך, קל למצוא דיווחים על ״מטופלים״ שסובלים מנזקים קשים, כולל דיווחים על מוות כתוצאה מה״טיפול״.
כן קיימות עדויות מסויימות אודות היכולת של פפטידים שמצויים ברעל לפגוע בשגשוג תאים סרטניים מניסויי מבחנה (In Vitro) - אך המרחק בין ניסויי מבחנה לטיפול הוא עצום. האם יכול להיות שאפשר להפיק תועלת רפואית אמיתית ממינונים נמוכים של הרעל הזה? יתכן שכן, הרעילות היא במינון (כמו בכל תרופה "טבעית", קשה לנו לדעת את המינון המדוייק אותו קיבל כל אדם שביצע את הטקס) ואנחנו עוד לא מכירים את כל החומרים המרכיבים את הרעל - ולכן מדובר בהימור גדול ולא מושכל. עם זאת, אין לבטל את האפשרות שהחומרים הפעילים ברעל ראויים למחקר ובכך ייתכן ואלו יתרמו ליצירת תרופות או טיפולים חדשים. הדרך הנכונה לענות על השאלה הזו היא לבדוק בצורה מסודרת מהם החומרים הפעילים ואיך להשתמש בהם באופן שיהיה גם יעיל, גם בטוח וגם לא יפגע בצפרדעים ובסביבת המחיה שלהן (או של המקומות אליהן הן מגיעות בידי אותם "מטפלים").

תמונה: צילום מסך מתוך הכתבה "הכימותרפיה של הטבע: ארס צפרדעים - הלהיט החדש של הרפואה האלטרנטיבית" של המגזין עם אושרת קוטלר ב-ערוץ 10.

מקורות והרחבות:
עוד על המחלה הפטרייתית שמאיימת על דו-חיים ודרכי הפצתה:
https://goo.gl/pxXyfn
https://goo.gl/x6idA2
https://goo.gl/zRq6Uv
תיאור מקרה על פגיעה בפעולת הכליות.
תיאור מקרה על פגיעה חמורה בכבד.
מקרה מוות כתוצאה מהטיפול.
תיאור קצר על הטקס ועל החומרים הפעילים ברעל.
על יכולת עיכוב הפרוליפרציה של תאי סרטן מפפטידים שבודדו מהרעל.
סקירה על החומרים הפעילים ברעל.

לפוסטים הקודמים בנושא עגולשון:
http://bit.ly/2vyh8Sl
http://bit.ly/2uNVxaL