בקטנה: צלילה מקצועית מסחרית היא צלילה טכנית, שתכליתה לרוב היא ביצוע עבודה בשכר, בשונה מצלילה ספורטיבית, שלפי הגדרת חוק הצלילה משנת 1979, תכליתה, בפשטות, הכל חוץ מעבודה.
לפי התאחדות הצלילה האירופאית (EUF), צלילה טכנית היא כזו שנעשית בעומק של יותר משלושים מטרים, בזמני תחתית המחייבים עצירות דקומפרסיה (שחרור לחץ) ושימוש בתערובות גז שונות. בעבודה בעומקים כאלו נחשף הצולל לסכנות נוספות כמו שכרון מעמקים והרעלת חמצן. השימוש בתערובות גזים מאפשר לצולל לבצע צלילות עומק בעזרת תערובת נשימה בה מחליפים חלק מגז החנקן בגז ההליום, תערובת טרימיקס, וזאת במטרה להימנע מתופעת שכרון המעמקים. הצולל יהיה מוגבל לתערובת שתכיל חמצן ברמה נורמוקסית, 21% חמצן, בכדי להימנע ממצב של היפוקסיה (חסר חמצן) במהלך הצלילה. בצלילות עמוקות של מעל 55 מטרים ועד 110 מטרים הצוללים נדרשים להחליף תערובות גז במהלך העבודה בהתאם למשך הצלילה, העומק ועצירות הדקומפרסיה.
בהגדרה הרחבה, צלילה מסחרית היא כזו שמקבלים עליה שכר, אך ייתכנו יוצאי דופן. לדוגמה, מדריכי צלילה שמובילים טיולים תת-ימיים בתשלום מוגדרים בתחום הצלילה הספורטיבית, בעוד שחופרים ארכיאולוגיים תת-ימיים עשויים להיכלל בתחום הצלילה המקצועית גם אם יעבדו בהתנדבות. תחום הצלילה המקצועית עוסק במגוון רחב של משימות הדורשות צלילה בים, במקווי מים או בכל מקום בו נדרשת עבודה בסביבה המכילה נוזלים, לרבות בארות, בריכות, מיכלי מים ועוד. תכלית משימת הצלילה, בהקשר זה, היא לבצע את העבודה תוך שימוש במינימום משאבים ומינימום סיכון, כאשר לרוב תהיה סתירה מובנית בין אילוצים אלו.
הציוד בו משתמשים בצלילה מקצועית מבוסס על הציוד התקני של הצלילה הספורטיבית, אשר מקבל התאמה ספציפית למשימה. החל ממסכת פנים מלאה, דרך מספר מיכלים מלאים בתערובות גזים שונות המחליפות את החמצן הרגיל, וכלה בקסדת מתכת גדולה השוקלת 13 קילו, אשר מסוגלת להזרים חמצן ללא הגבלה, ישירות מפני השטח. צלילה באספקת אוויר מהשטח מהווה המשך ישיר של צלילות האמודאי מהעבר. הטכניקה נועדה לאפשר לצולל ביצוע עבודה תת-מימית תוך שהייה ארוכה במים, בתנאים מגוונים ובבטיחות גבוהה יחסית. מאחר שראשו של הצולל נמצא יבש בתוך חלל הקסדה, כושר החשיבה והריכוז שלו עולים וכך גם יכולת התפקוד שלו, במיוחד בצלילות בעומקים גדולים. כלי העבודה נבחרים בהתאם למשימה, לדוגמה מברג פיליפס או סכין חיתוך הזהים לציוד יבשתי, או רתכת מיוחדת המותאמת לשימוש תת-ימי.
העבודה מבוצעת לרוב על-ידי צוות טכני תת-ימי המגובה בצוות חיצוני הפועל מהיבשה או על גבי כלי שיט. העבודה התת-ימית עצמה מתבצעת בדרך כלל בצוותים קטנים, הכוללים עובדים מקצועיים ומפקחים, המתחלפים בסבבים בהתאם לזמן העבודה הכולל הנדרש וזמן התחתית המקסימלי לכל צולל. בצלילות עמוקות או ארוכות מעל לרף מסוים, יש לבצע עצירות דקומפרסיה או לבצע שיקום דקומפרסיה מבוקר בתא לחץ אחרי הצלילה. צלילת סטורציה כוללת שהות ממושכת של ימים עד שבועות בתוך תא לחץ מלא באוויר דחוס או הליום, כדי לשמור על רמת דקומפרסיה כזו המאפשרת לצוללים לעבוד במשמרות עם הפסקות קצרות וללא זמן "החלמה".
בצלילה מקצועית ישנן התמחויות מקצועיות שונות, כמו רתך תת-ימי, צבע תת-ימי ועוד. צוללים מנוסים מדגישים שחשוב ראשית להיות איש מקצוע ורק אחר כך צולל, ולא להיפך כפי שאנו עשויים לחשוב. נושא הבטיחות הוא רגיש כמו בהרבה תחומי עבודה מקצועיים. ככל שנתקרב למעטפת הבטיחות, נסתכן, אך נוכל למקסם את ניצול המשאבים, ולהיפך. לאור המתח הקיים בין יעילות ובטיחות, נעשו מחקרים וניסיונות לאורך 100 שנות הצלילה המקצועית לשפר את היכולות ואף לעבור להפעלת רובוטים באופן מלא או חלקי. המעבר לשימוש ברובוטים, או כלי רכב תת-מימיים, הוא בתהליך מתקדם הפותח אופקים חדשים. אך כמו בכל עבודה אנושית המוחלפת ברובוט, ישנו בשלב מוקדם זה עדיין פער של מיומנות ופער של עלות לטובת עבודה אנושית על פי רוב, לפחות עד עומקים בסביבות המאה מטרים.
לסיכום, צלילה מקצועית מסחרית היא צלילה בעומקים גדולים, הטומנת בחובה סכנות אפשריות ומטרתה ביצוע עבודות בהתנדבות או בשכר. היא מתבצעת על-ידי אנשי מקצוע בהתאם להתמחויות הנדרשות לכל משימה והציוד שמשמש בה הוא ציוד צלילה תקני העובר התאמה בהתאם למשימה המבוצעת.

מקורות והרחבה:

1. חוק הצלילה הספורטיבית
2. התאחדות הצלילה האירופאית
3. ההתאחדות הישראלית לצלילה

עריכה לשונית: לנה קלמיקוב