בשנים האחרונות, כריתת שקדים נחקרת מכיוון לא צפוי: הקלת תסמיני מחלת הפסוריאזיס. זוהי מחלת עור כרונית גנטית אשר מתעוררת לרוב בשל גורמים סביבתיים. מסתבר שהלוקים בפסוריאזיס מדווחים על כאבי גרון יותר מאשר אלו שאינם. כמו כן, ידוע כי דלקת גרון הנגרמת ע"י חיידק הסטרפטוקוקוס מעוררת "התקפים" בחולי פסוריאזיס. ניסויים הראו ירידה חדה בכמות ההתקפים עקב ניתוח להוצאת שקדים [1][2].
אבל מהם בעצם השקדים? השקדים הם חלק מהמערכת הלימפטית של הגוף, שהיא חלק ממערכת החיסון שלנו. יש לנו למעשה שלושה זוגות שקדים, כולם ממוקמים בחלל שבין הושט לפה שלנו [3]. כולנו מכירים את השקדים בעיקר בתור כאלה שמידי פעם נאלצים להסיר אותם (ובתמורה לקבל אספקת גלידה), אבל האם שאלתם את עצמכם למה הם שם מלכתחילה?
השקדים ממלאים תפקיד חשוב במערכת החיסונית בעיקר בשנים הראשונות לחיינו, מגיל 3 עד 10 לערך. הם מכוסים ב"בורות קטנים", אשר כל אחד מהם מוביל לרקמה לימפטית. כאשר רכיב זר נכנס לגוף שלנו, דרך אכילה או נשימה, חלקיקים קטנים נתקעים בבורות והמפגש איתם גורר תגובה חיסונית המתבטאת בצורת יצירת נוגדנים אליהם. בתחילת חיינו, הגוף עדיין לא מכיר מספיק "אויבים", וזאת אחת הדרכים לפתח ארסנל של נוגדנים. בהמשך, החשיבות של השקדים בגוף יורדת, ואין הבדל משמעותי בבריאות של אנשים בוגרים עם או בלי שקדים [4].
דווקא בשנות העבודה העיקריות, השקדים נתקפים בדלקות חוזרות ונשנות (אצל חלקנו) שלעיתים מסתכמות בהוצאתם - זהו אחד הניתוחים הנפוצים בארה"ב עם יותר מ-500,000 ניתוחים בשנה לילדים עד גיל 15[5].
מאת נעה רגב, מתמחה בצוות מטעם קורס "התנסות בתקשורת המדע" של הטכניון.

לקריאה נוספת:
[3] ספר על מערכת העיכול: Enders, Giulia. Gut: The inside story of our body’s most underrated organ. Greystone Books Ltd, 2015.