לעיתים נדמה שגברים מעט אובססיביים לגבי איבר המין שלהם. הגודל, הצורה, וכו׳. אם כן, הפוסט הזה אינו לחסרי הביטחון – מכיוון שהיום אנחנו נדבר על איבר המין הזוגי של לטאות ונחשים.
איבר המין הזכרי של יונקים, הקרוי פין, מוכר לנו היטב. אך למעשה, הוא קצת יוצא דופן. יש קבוצות רבות של חולייתנים בהן לזכרים אין כלל איבר מין חיצוני (כגון דו-חיים או מרבית העופות), ויש קבוצות להן יש איברי מין זכריים שונים במהותם מזה שלנו. כך, לדוגמה, בסדרת הקשקשאים – הלטאות והנחשים, קבוצה המונה כ-10,000 מינים שונים. לכל הזכרים בקבוצה זו יש איבר מין זכרי זוגי, הקרוי המיפניס (hemipenes ברבים, hemipenis ביחיד – התירגום הישיר הוא ״חצי פין״).
המיפניס שונה במבנהו מהפין של היונקים. ראשית, זהו איבר זוגי – לכל זכר יש שני המיפניסים, אשר נמצאים בתוך בסיס הזנב, בשני צידי פתח הביב (החלל המשותף שמנקז לתוכו את פתחי מערכות המין, העיכול, וההפרשה). כן, קראתם נכון, בתוך בסיס הזנב, וזה מוביל אותנו להבדל השני – האיבר הזה אינו חיצוני באופן קבוע. ההמיפניסים נמצאים בתוך בסיס הזנב של הזכר, ובעת ההזדווגות, ההמיפניסים נשלפים החוצה בתהליך התהפכות (eversion), כפי שקורה כשאתם מורידים כפפה והצד הפנימי שלה יוצא החוצה. הבדל נוסף הוא שההמיפניס אינו צינור חלול שדרכו זורם נוזל הזרע, אלא יש בו תעלה, שעשויה להתפצל בקצה. בעת ההזדווגות, הזכר מכניס את אחד משני ההמיפניסים לתוך פתח הביב של הנקבה, והזרע זורם בתעלה ומגיע דרכה לשני צינורות הרחם של הנקבה.
המיפניסים באים בשלל צורות וגדלים, ורבים מהם מכוסים בכל מיני קוצים, בליטות, ושאר ״קישוטים״. השונות המדהימה הזו במבנה ההמיפניס בין מינים שונים סיקרנה ועודנה מסקרנת מדענים. כפי הנראה מתרחש כאן תהליך כלשהו של ברירה זוויגית, וההמיפניס נתון תחת לחצים אבולוציוניים חזקים לפתח את כל התוספות הללו, ופתח הביב של הנקבה לרוב מתאים לצורת ההמיפניס בזכר של אותו המין. עדיין לא ברור אם מדובר כאן בתהליך של התאמה של הזכר לנקבה כדי שהנקבה תוכל ״לבחור״ את הזכר המתאים להזדווג איתו, או באיזשהו מירוץ חימוש אבולוציוני בו הזכר מתפתח כדי ״להביס״ את ההגנות של הנקבה. מה שכן ברור, הוא שההבדלים הללו במבנה ההמיפניס מתפתחים מהר מאוד, כפי הנראה בקצב הרבה יותר גבוה מתכונות חשובות להישרדות (כמו צורת הגפיים שיכולה להשפיע על יכולת התנועה ולכידת המזון, למשל), וגם עוזרים לחוקרים לזהות מינים שונים של לטאות ונחשים.
וכמובן, שאלת השאלות – למה צריך שניים? למה ההמיפניס הוא איבר זוגי, בעוד שאנחנו נאלצים להסתפק באיבר אחד ויחיד? אולי חשבתם על שימושים יצירתיים בשני פינים, אבל למעשה הזכר מכניס רק אחד משני ההמיפניסים לפתח הביב של הנקבה במהלך ההזדווגות, ולא נראה שיש יתרון יוצא דופן בשניים. אז בכל זאת, למה שניים? כפי הנראה התשובה נעוצה בתהליך היווצרות ההמיפניס, עוד בשלב העובר. אולי זה יפתיע אתכם לגלות, אבל גם ליונקים יש פתח ביב (גם לנו), לרובם רק בשלב העובר. פתח הביב בעובר, בשלבים מאוד מוקדמים של היווצרותו, מסמן לתאים שלידו להתמיין לאיבר מין. אך מסתבר שבקשקשאים מיקום פתח הביב שונה מאשר ביונקים ובעופות, וממוקם יותר קדמית בגוף, קרוב יותר לרגליים האחוריות. כך, יוצא שאוכלוסיית התאים שמקבלת את האות לעבור התמיינות לאיבר מין שונה בין קשקשאים ויונקים ועופות – בעוד שאצלנו מדובר בתאים באזור הזנב, בקשקשאים מדובר בתאים באזור הרגליים. כלומר, ההמיפניסים של הקשקשאים נוצרים מתאים ש״מיועדים״ להיות רגליים אחוריות – וזה נכון גם לגבי קשקשאים חסרי רגליים, כגון נחשים! בתחילת יצירת ההמיפניסים, מופעלים בתאים אלו אותם גנים שמופעלים בתאים היוצרים רגליים, גם אם לחיה הבוגרת כלל אין רגליים!
ולבסוף נשאל – מה עם הנקבות? ובכן, בשנות ה-90 גילו שלנקבות קשקשאים יש איבר מין זוגי מאוד דומה להמיפניס, הזכה לשם המיקליטוריס. תהליך ההיווצרות שלו בעובר פחות או יותר זהה לתהליך ההיווצרות של ההמיפניס, ורק לאחר כמה ימים של גדילה של העובר באמת מתחילים להופיע ההבדלים בין המיפניס להמיקליטוריס שלבסוף יאפיינו את הבוגר. מה תפקידו של ההמיקליטוריס, אנחנו לא יודעים. אך אולי אין זה מפתיע – במשך שנים רבות המחקר על איברי מין והזדווגות בעולם החי הסתכל רק מפרספקטיבה גברית, ואיברי המין הנקביים מעט הוזנחו (ראו מאמר סקירה מרתק על כך בתגובות). בעתיד אולי עוד נזכה לדעת מה עושה ההמיקליטוריס, איך בינתיים נוכל רק לנחש.