האבות האלו שייכים למשפחה בסדרת התרנגולאים הקרויה "דְּגָרְתִילִיים" (Megapodiidae). שמה של המשפחה הוא הֶלְחֵם של המילים "דגר" ו"תל", ומיד גם יתברר לכם מדוע. 
באופן כללי ביותר, בני המשפחה, המונה 19 מינים, דומים לתרנגולים גדולים למדי בעלי כפות רגליים גדולות בצורה שנראית מעט מוגזמת. הם נמצאים ממזרח למה שנקרא "קו וואלאס", באוסטרליה, בגינאה החדשה ובאיים הסמוכים לה, במזרח אינדונזיה ובפיליפינים.
כל החברים במשפחה הזו נטשו את צורה הדגירה המקובלת על ידי מרבית העופות - חימום הביצים בחום גופו של ההורה. הדגרתליים מסתמכים על חום חיצוני להדגרת הביצים. הם מדגירים את ביציהם בכמה אופנים: בקבירה בחול בחופים שטופי שמש, בקבירה בחולות באזורים בהם קיימת פעילות גיאותרמית, ובאופן המעניין ביותר - בתוך קן שהוא למעשה תל גדול של חומר צמחי. כמה גדול? התל המלאכותי אותו בונה הזכר בעזרת כפות רגליו המגודלות, יכול להגיע אף לגובה של 4 מטרים ולשקול מעל 5 טונות (ראו תמונה בתגובות)!
ברוב המינים, ברגע שנקבה מטילה את הביצים, לפעמים בקניהם של מספר זכרים, היא גם מסיימת את תפקידה. אחרי שהביצים הוטלו הזכרים לוקחים את הפיקוד. הם שומרים על הקן, אבל יש להם גם תפקיד חשוב מאוד - הם חייבים לשלוט בטמפרטורה ששוררת בתל בו מוטמנות הביצים. התל העשוי מצמחיה מרקיבה הוא למעשה ערימת קומפוסט גדולה. החומר הצמחי המתפרק בה תוסס ומשחרר אנרגיית חום המשמשת להדגרת הביצים. אך כאן טמונה גם הסכנה. הטמפרטורה חייבת לנוע סביב ה-30 מעלות צלזיוס, אחרת הביצים עלולות "להתבשל" והעוברים עלולים למות.
לפני שהיא מטילה, הנקבה דוחפת את ראשה לתא ההטלה שבמרכז הקן ואומדת את הטמפרטורה בו באמצעות המקור, הרגיש מאוד לטמפרטורה. אם היא נראית לה מתאימה, היא תטיל בה. הזכר, גם הוא אומד את הטמפרטורה בקן כל זמן ההדגרה. הוא מחליט האם לחפור ולאוורר את הקן על מנת לקרר אותו קצת או שלערום ערימות נוספות של עלים על מנת לשמור החום שנוצר. בסופו של דבר, כתלות בטמפרטורה, אחרי בין 44 ל-77 ימים, הביצים בוקעות.
כעת מתחיל אתגר לא קטן לאפרוחים. הביצים טמונות בתוך תל או בתוך הקרקע בעומק שיכול להגיע אף למטר. קצת כמו אבקועי צבי הים, האפרוחים צריכים לפלס דרכם למעלה אל אוויר העולם. זה יכול לקחת להם אפילו 3 ימים. אך אל לדאגה - האפרוחים של הדגרתליים הם "סופר אפרוחים"!
הם מפלסים את דרכם למעלה על ידי שכיבה על הגב וגירוד החול או העלים מעליהם בעזרת כפות רגליהם הגדולות, וערימת החול שנופל מתחת לגבם.
אפרוח במהותו הוא "עוזב קן". הוא נולד מכוסה בפלומה, יכול להלך כמעט מיד לאחר בקיעתו ולעקוב אחריו הוריו, והוא אוכל בעצמו. אפרוחי הדגרתליים מדגימים למעשה את המקרה הקצוני של המונח "אפרוח". כל כך קיצוני עד שלמעשה הם ייתרו לחלוטין את הצורך בטיפול הורי, והוריהם כלל אינם מטפלים בהם או עוזרים לה להגיח מן הקן. האפרוחים אפילו מצוידים בנוצות תעופה המאפשרות להם פרצי תעופה קצרים!
 

קן עצום של (Yellow-legged Brushturkey (Talegalla fuscirostris
צילום- אלכס סלבנקו, פפואה גינאה החדשה.