השאלות הללו ונוספות מעסיקות ביולוגים תאיים כבר שנים רבות, והתשובות עד כה היו מוגבלות ואנקדוטליות. למשל, חומצות שומן מיוצרות ברשתית התוך-פלזמית (Endoplasmic Reticulum), אך תהליך החמצון שלהן מתבצע במיטוכונדריה, משמע ישנו מעבר חומרים בין שני האברונים - ואכן הצליחו להדגים בעבר כי ישנן נקודות מפגש ביניהם [1] - אך אופי המעבר ומאפייני התקשורת בין האברונים אינו ידוע וטרם הוכח היטב ניסויית.

כעת חוקרים ממכון המחקר חוות ג׳נלייה (ממליץ בחום לגגל ולהתפעל מהנוף), בראשות ג׳ניפר ליפינקוט-שוורץ, הצליחו לראשונה להוכיח את קיומם של מפגשים רבים בין אברוני התא השונים ולתאר את אופיים של מפגשים אלה, והם עשו זאת בדרך אלגנטית וויזואלית להפליא [2].

החוקרים סימנו שישה אברונים שונים בתא - הרשתית התוך-פלזמית, המיטוכונדריה, הגולג׳י, הפרוקסיזום, הליזוזום, וגופיפי השומן - על ידי צביעה פלורסנטית שונה לכל אברון. בעזרת שיטות מיקרוסקופיה מתוחכמות, שמאפשרות צילום ברזולוציית תמונה גבוהה לאורך זמן, עקבו אחר התאים הצבעוניים. במהלך הזמן הזה ניתן לראות את תנועת האברונים בתוך התא ולראות את נקודת המפגש בין הצבעים - כלומר האברונים - השונים. ניתן לספור כמה פעמים כל אברון נפגש עם שכניו. למדוד שינויים בנפח האברונים, למדוד את מהירות התנועה שלהם ועוד.

התוצאה, מעבר להיותה יפה [3], מהווה צעד חשוב מאוד להבנת הקשר והתיאום בין האברונים השונים. הדוגמה אותה מתארים החוקרים במאמר עוסקת במטבוליזם של חומצות שומן. כך, כאשר החוקרים ״מרעיבים״ את התאים, כלומר מספקים להם פחות חומרי הזנה, גופיפי השומן הופכים פעילים יותר, מגבירים את תנועתם, ומספר המפגשים שלהם עם האברונים האחרים - המעורבים בפירוק חומצות שומן - עולה.

המאמר נשען על שיטות מיקרוסקופיה שפיתח, בין היתר, אריק בציג, זוכה פרס נובל לכימיה בשנת 2014 ושותף במחקר הנוכחי. הוא וליפינקוט-שוטרץ נחשבים למובילים בפיתוח שיטות מיקרוסקופיה חדשניות לצורכי מחקר ביולוגי והמחקר הנוכחי ממחיש זאת היטב. האפשרות לצלם סרטון וידאו ברזולוציה גבוהה דיה בכדי לראות תנועת אברונים בתוך התא היא פריצת דרך טכנולוגית שתאפשר לנו לשאול שאלות חדשות הקשורות לא רק ל״ריקוד האברונים״ בתא [4] אלא גם לתהליכים תאיים רבים נוספים.