מאת עקיבא טופר, זוחלים ודו-חיים בישראל
גילוי נאות: הכותב מחזיק בהיתר לכידת נחשים מטעם רשות הטבע והגנים, הגם שאינו מבסס את פרנסתו על לכידת נחשים.
ראיתם נחש? אתם לא בטוחים אם הוא ארסי? אתם בטוחים שהוא ארסי? מרגישים לא בטוחים? עצרו! כמה נתונים לפני שאתם קופצים עם המעדר:
כבר בשנות ה-70, ערך הד"ר גדעון מן, אז סטודנט לרפואה, מחקר מפורט על הכשות בארץ. מן כלל במחקר שלו 116 מקרי הכשה ברורים של נחשים ארסיים, שטופלו בבתי החולים הדסה וסורוקה, ובנוסף כלל 289 מקרי הכשה שתועדו לפני תחילת המחקר. מבחינת המיקום האנטומי של ההכשות, כולן היו בגפיים, וכמעט כולן בקצוות הגפיים: 48.7%(!) מכלל מקרי ההכשות היו בכף היד או באצבעות, ו-34.5% בכף הרגל או בקרסול. מכאן המעורבות של האדם המוכש בארוע ההכשה ברורה מאד – כמחצית מההכשות קרו כאשר האדם הושיט יד לעבר הנחש הארסי. ניתן לשער שחלק מההכשות בכף הרגל או בקרסול נבעו גם הן מניסיון להתקרב אל הנחש. יתרה מזאת, 71.9% מכלל המוכשים היו זכרים... מבלי להקלע לסטריאוטיפיות, נקל לדמיין איזה מהמינים נכון יותר להתקרב אל נחש.
אך לא רק שרוב ההכשות מתרחשות כאשר מושיטים יד אל עבר הנחש, אלא גם אין הרבה מהן. לפי הנתונים הרשמיים בארץ, בעשורים האחרונים, בממוצע, נפטר פחות מאדם אחד בשנה (!) מהכשות נחשים ארסיים. זו סכנה שכמעט ולא מתממשת, והיא משמעותית יותר גבוהה עבור מי שמנסה להתעסק עם הנחש בעצמו ללא נסיון והכשרה.
אם עוד לא השתכנעתם, במדינות שונות אף בוצעו ניסויים בשטח: ויט גיבונס (Whit Gibbons) ומייק דורקס (Mike Dorcas) הציקו במכוון ל-45 מוקסיני מים (Agkistrodon piscivorus), נחשים ארסיים ממשפחת הצפעיים, כדי לבדוק כמה הם ממהרים להכיש. התגלה שרק שניים מתוך חמישה נחשים הכישו יד מלאכותית שהרימה אותם; רק אחד מכל עשרה נחשים הכיש רגל מלאכותית שדרכה עליהם, ואף לא נחש אחד הכיש רגל מלאכותית שעמדה לידו.
במחקר אחר חבייר גלאודאס (Xavier Glaudas) ושותפים הרימו למעלה מ-335 עכסנים גמדיים (Sistrurus miliarius) כדי לבחון את תגובתם. רק 8% מכלל הנחשים הכישו את הכפפה העבה שעטו החוקרים. בסופו של דבר צריך לזכור דבר מאד פשוט – קיימות רק שתי סיבות אפשריות שיגרמו לנחש לתקוף: הסיבה הראשונה היא כמובן ניסיון של הנחש לטרוף טרף. מבחינה זו אפשר להרגע, אין אף נחש בטבע הארצישראלי שרואה בנו טרף פוטנציאלי. הסיבה השניה, ובעצם היחידה מבחינתנו, שנחש עלול לתקוף היא כאשר הנחש מרגיש מאוים, וגם אז – כאמור לעיל, רוב הנחשים אינם ממהרים להכיש.
אנשים נבהלים מנשיפות נחש או מרשרוש פעמון העכסן (לא בארץ), אך אם תחשבו על זה, הסיבה שנחש טורח בכלל לנשוף או לרשרש הוא בדיוק משום שהוא מעדיף להמנע מעימות! מובטח לכם שנחש שמנסה לצוד את טרפו לא טורח להזהיר אותו מראש. ארס הוא מצרך יקר ליצור מבחינה ביולוגית, והנחש מעדיף לא לבזבז אותו על חיה שאינו יכול לטרוף, מעבר לסיכון האדיר לנחש בעימות עם חיה שגדולה ממנו פי כמה וכמה.
לסיכום, זה נכון שפה ושם מתרחשים ארועי הכשות "תמימים", קרי אדם שהולך לתומו, לא שם לב, דורך על נחש וזוכה בהכשה. אלו מיעוט שבמיעוט. רוב מקרי ההכשה מתרחשים בנסיונות בלתי מיומנים ללכוד או להרוג את הנחש. להמחשה עד כמה נחשים לא ששים להכיש (ראו את הסרטון בהמשך).
יש לתת את הדעת גם לכך שניסיון הרג "לא מוצלח" שמכניס את הנחש לעקה או אפילו פוצע אותו – משאיר אתכם עם נחש אגרסיבי הרבה יותר, שבהתקלות הבאה עלול להכיש הרבה הרבה יותר בקלות (לא מתוך נקמנות אלא פשוט כי חיה פצועה נוטה להגנתיות-יתר). כלי רכב קוטלים פי כמה מאות אנשים כל שנה, ועדיין לא נצפו אנשים חמושים במעדר קופצים על מכוניות נוסעות. לא רק שבעזרת כמה כללי זהירות בסיסיים אפשר להפחית משמעותית את הסיכוי להיות מעורב בתאונת דרכים (לפחות בתור הולך רגל), קפיצה על מכונית נוסעת מגבירה משמעותית את הסיכוי להפצע...
בדיוק כפי שלטיפול בבעיות חשמל מזמינים חשמלאי מוסמך, ולטיפול בתקלות ברכב לוקחים אותו למוסך מורשה – כך לטיפול בנחשים בשטח הבית מזמינים לוכד נחשים מוסמך שקיבל הכשרה מתאימה לטיפול במצבים אלו. מי שלוקח את החוק לידיים ומחליט "לטפל" בנחש בעצמו – מסכן את עצמו ואת הסובבים. כדאי שלא ישלה את עצמו שיש לזה איזשהו קשר לבטיחות.
להמחשה עד כמה נחשים לא מחפשים להכיש:
ארבעה נחשי צפע מצוי שנלכדו על ידי לוכד נחשים - דוד דוד משוחררים בסמוך לרגליו. כל הארבעה, בלי יוצא מן הכלל, בורחים ואפילו לא מנסים להכיש את הלוכד שעומד על ידם:
תודה לאבי צובל ולפרוייקט הנפלא שלו, הגנה על זוחלי ונחשי הארץ, על השימוש בלוגו.
מקורות והרחבות:
רשימת לוכדים והנחיות פעולה למקרה שפגשתם בנחש: https://goo.gl/ZBSCnY
הניסויים של גיבונס ודורקס על מוקסיני מים: https://goo.gl/tkK1Nj
המחקר של גלאודאס על עכסנים גמדיים: https://goo.gl/v0gn8S
מידע נוסף על הכשות נחשים: https://goo.gl/4Iulej
התזה של ד״ר גדעון מן:
Mann, G. 1976. Snake bites in Israel. Treatment of snake envenomation in the field and in the hospital, and an attempt to reach a unified approach on the basis of cases and literature. M.D. thesis, The Hebrew University of Jerusalem
ספרו של פרופ׳ יהודה ל. ורנר על זוחלי ארץ ישראל:
Werner, Y.L. (2016) Reptile life in the Land of Israel, Edition Chimaira