בשבוע שעבר פורסם בספרות המדעית מאובן שנתגלה בענבר ממיאנמר. המאובן, בן 99 מליון שנים, הוא אפרוח של קבוצת עופות עתיקה, קרובת משפחה של העופות המודרניים, שנכחדה ממש לא מזמן, לפני 66 מליון שנים.
בעולם כיום מוכרים מעל ל-10,000 מינים שונים של עופות, וכולם צאצאים של דינוזאורים. כבר במהלך תור היורה (עידן גיאולוגי שהחל לפני 201 מליון שנים ונגמר לפני 145 מליון שנים), שושלת של דינוזאורים מקבוצת התרופודים החלה במסלול אבולוציוני שהוביל אותה במרוצת השנים להפוך לעופות. בהדרגה התפתחו מאפיינים ״ציפוריים״ ונעלמו מאפיינים ״זוחליים״ עד שקיבלנו את העופות המודרניים, שהם למעשה הדינוזאורים היחידים ששרדו את אירוע ההכחדה ההמוני שחל בסוף תור הקרטיקון (לפני 66 מליון שנים).
אך מה שרבים אינם יודעים הוא שהיו הרבה ״עופות״ גם בעבר, במהלך תור הקרטיקון, לפני היכחדות הדינוזאורים, וחלקם לא שרדו. קבוצה אחת כזו היא האננתיאורניתיים (Enenatiornithes, ״עופות הופכיים״). האננתיאורניתיים הם ״קבוצה אחות״ של העופות המודרניים – כלומר, אבולוציונית, זו השושלת הקרובה ביותר לעופות המודרניים. הם נבדלים מהעופות המודרניים במספר תכונות, כאשר הבולטות שבהן הן קיום שיניים (במרבית המינים), טפרים על אצבעות הכנפיים (במרבית המינים), ומבנה זנב שונה. במהלך תור הקרטיקון היה מגוון גדול של אננתיאורניתיים על פני כדור הארץ, והם תפסו נישות אקולוגיות רבות שכיום תופסים העופות המודרניים, אך גם הם נכחדו יחד עם הדינוזאורים ופינו את הדרך להשתלטותם של העופות המודרניים על השמיים.
אז מהי התגלית החדשה? קבוצת חוקרים סינים, קנדים ואמריקאים תיארו מאובן של אפרוח אננתיאורניתי בן מספר ימים בלבד המשומר בענבר. ענבר הוא שרף עצים מאובן, וידוע בכך שהוא משמר היטב רקמות רכות, אך כמובן שרק בעלי חיים קטנים נלכדים בו. המאובן הזה נמצא במצבור ענבר חשוב מאוד ממיאנמר, המתוארך ללפני 99 מליון שנים. במצבור זה כבר נמצאו תגליות מרשימות בעבר (למעשה, כתבנו על אחת כזאת לפני שנה – קישור בתגובות). והתגלית החדשה מרתקת גם היא. מדובר בראש, צוואר, רגליים וחלקי כנפיים של אפרוח אננתיאורניתי – במצב השימור הטוב ביותר שנמצא, בעל נוצות וחתיכות עור. מבנה הנוצות שלו מלמד אותנו לא מעט על הרבייה של האננתיאורניתיים.
ראשית, נבהיר מהו אפרוח – צאצאיהם של עופות מודרניים נחלקים לשתי קטגוריות, אם כי למעשה מדובר בספקטרום בעל שני מקרי קיצון. בצד אחד נמצאים גוזלים (נקראים גם חובשי קן), שבוקעים מהביצה חסרי אונים, קירחים, עיוורים, וחסרי כושר תנועה. בצד השני ממוקמים אפרוחים (נקראים גם עוזבי קן), שבוקעים בעלי פלומה, ובעלי כושר תנועה ואכילה עצמאית. המרשימים ביותר מבין האפרוחים הם אפרוחיהם של הדגרתיליים, קבוצה מרתקת של תרנגולאים (עליהם תוכלו לקרוא עוד בעתיד הקרוב מאוד), אשר בוקעים כשהם אפילו מסוגלים לפרצי תעופה קצרצרים.
מסתבר שאפרוחיהם של אננתיאורניתיים הם ״סופר אפרוחים״ – הם בקעו מהביצה בדרגת התפתחות מאוד גבוהה, מכוסים בנוצות מתצורות שמאפיינות דינוזאורים מנוצים (אך לא אפרוחים של עופות מודרניים), ובעיקר – אברות תעופה. כפי הנראה, האננתיאורניתיים היו מסוגלים לעוף מיד עם הבקיעה! בנוסף, כפי שניתן ללמוד מכך שמוצאים אותם בשרף, הם חיו על עצים, בעוד שכל האפרוחים המפותחים ביותר בקרב עופות מודרניים הם עופות קרקע (הדגרתיליים אינם מעופפים מוכשרים במיוחד). ועוד דבר מעניין – לא נראה שהיו קיימים איזה שהם אננתיאורניתיים בעלי גוזלים, אלא לכולם היו אפרוחים. למעשה, מוצאים ברשומות המאובנים הרבה אפרוחים (ואף עוברים) של אננתיאורניתיים, אך לא של קבוצות עופות אחרות בנות זמנם. כפי הנראה, האפרוחים היו כה עצמאיים כבר בבקיעתם, שהם מתו במספרים גדולים, ולכן נשתמרו רבים מהם.
המאובן הזה, עם השימור היוצא מן הכלל של הנוצות שלו, מסייע לנו להבין יותר טוב את הייחודיות בניצוי האפרוחים של האננתיאורניתיים, ובמיוחד כיצד הוא נבדל מזה של עופות מודרניים. כך, אנחנו מסוגלים ללמוד יותר על ההיסטוריה האבולוציונית המרתקת של העופות.