ארצות הברית היא המדינה המזהמת ביותר לנפש בעולם [1]. השבוע, בהוראתו של הנשיא דונלד טראמפ, פרשה המדינה מהסכם האקלים שנחתם בפריז לפני שנתיים ונועד לווסת את ההתחממות העולמית שאנחנו חווים. כיצד תשפיע פרישה זו על שינוי האקלים שחווה כדור הארץ? כמה הפיך המצב, והאם יש לנו סיבה לדאגה?
מאת ידידת הדף, קרן מזומן, דוקטורנטית בחוג למדעי כדור הארץ והסביבה, מכון גודארד לחקר החלל של נאס"א, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק
ב-12 בדצמבר 2015 הסתיים המשא ומתן על ניסוחו של הסכם האקלים - או בשמו הנוסף, הסכם פריז (העיר בה נחתם ההסכם). בהסכם התחייבו 196 מדינות לנקוט פעולות מתואמות על מנת להילחם בשינוי האקלים ולחזק את יכולתן להתמודד עם ההשלכות וההשפעות של שינוי האקלים (כמו בצורות, שטפונות, שריפות). הסכם האקלים הציב מטרה כי עד סוף המאה (שנת 2100) הממוצע גלובלי של טמפרטורת פני השטח לא יעלה על 2 מעלות צלסיוס ביחס לטמפרטורה שנמדדה לפני המהפכה התעשייתית (שנת 1850) [2].
המשא ומתן על ניסוח ההסכם היה קדחתני, למעשה משא ומתן ראשוני שהתקיים בשנת 2009 נכשל. לפיכך, ההסכם בניסוחו הסופי הוא גמיש; על המדינות להקטין את הזיהום הפחמני שהן פולטות ולדווח על מאמצים אלו. עם זאת - ההסכם לא כולל אכיפה או קנסות למדינות שלא יעמדו ביעדים אותן הן עצמן מציבות. כמו-כן, ההסכם מבקש ממדינות עשירות יותר לסייע למדינות עניות מתוך הבנה כי מדינות עשירות פלטו במהלך השנים את רוב הזיהום הפחמני שהביא את העולם למצבו הנוכחי ([3]). במסגרת ההסכם, כל חמש שנים תתבצע הערכה על המאמץ הקולקטיבי של המדינות.
ההשלכות וההשפעות של פליטת גזי חממה (ובראשן פחמן דו חמצני) הן גלובליות. הסיבה לכך היא שמשך הזמן שגזים אלה נשארים באטמוספירה מרגע פליטתם ארוך מאוד - ארוך בהרבה מזמן הערבוב של האוויר בין חצי הכדור הצפוני לדרומי. בהסכם פריז (וגם באמנת קיוטו שקדמה להסכם זה) הקהילה הבינלאומית הפנימה כי ההשלכות של פליטה מקומית של גזי חממה הם גלובליים, ולכן נדרש שכל מדינות העולם ירתמו ביחד למאמץ להקטין את פליטת גזי החממה.
לשם המחשה, דמיינו כי הולנד פועלת במרץ לצמצם ולמזער את פליטת גזי החממה שלה כי על פי התחזיות חלקים נרחבים של המדינה יוצפו תוך כמה עשרות שנים בעקבות עליית מפלס הים. דמיינו גם כי באותו זמן שהולנד מצמצת את פליטות גזי החממה שלה, מגבירה מדינה מתפתחת כלשהי את פליטת גזי החממה שלה בשל גידול באוכלוסיה והתפתחות תעשייתית עם טכנולוגיה ישנה ומזהמת. במצב זה חוסר התיאום בין המדינות מבטל את מאמציה של הולנד, מכיוון שרמות הפחמן האטמוספרי הגלובליות אינן קטנות - ואף גדלות - כך שכדור הארץ ממשיך להתחמם, מה שבין היתר מוביל להתחממות מי הים וגם להמסת קרחונים. שני אלה מביאים להתרחבות נפח המים באוקיינוסים, ועליית מפלס הים. לשם השוואה, מדינות האיחוד האירופי ביחד אחראיות על 10% מפליטת גזי החממה העולמיים, בעוד ארצות הברית לבד אחראית על 15% מפליטת גזי החממה העולמיים, התרומה השנייה בגודלה אחרי סין [לאינפוגרפיק של פליטות גזי חממה לפי מדינה].
השבוע עלה ההסכם לכותרות מאחר שדונלד טראמפ, נשיא ארה"ב, הכריז כי מדינתו תפרוש מביצוע ההסכם. לצעד זה יתכנו השלכות מדיניות וסביבתיות. אחד החששות העיקריים הוא כי יציאה של ארה"ב מההסכם תהווה תקדים שיעודד מדינות נוספות לעזוב. אולם, יתכן כי הביקורת שספגה ארצות הברית מהקהילה הבינלאומית השבוע, בעיקר מקנדה ומדינות האיחוד האירופאי, ירתיעו מדינות אחרות מלעזוב את ההסכם. כמו כן, יש לציין כי סין, אחת המדינות המזהמות ביותר (מאחר ולה האוכלוסיה הגדולה ביותר - ארה"ב היא המדינה המזהמת ביותר לנפש [1]) נותרה מחויבת להסכם, ומחזקת את מעמדה כמובילה עולמית בחזית המאבק בשינוי אקלים.
מבחינה סביבתית, פגיעה בהשגת יעדי הסכם פריז, יציאה מההסכם, ותגבור תעשיית הפחם עלולה להשפיע במגוון דרכים על חיי בני האדם. לדוגמה, הגדלת זיהום האוויר בעקבות עלייה בריכוזי אוזון ועלייה בריכוז החלקיקים שנמצאים באוויר (אירוסולים) [5]. על פי ארגון הבריאות העולמי, ב-2012 שבעה מיליון אנשים ברחבי העולם מתו מזיהום אוויר חיצוני (שנוצר משריפת דלקים פחמניים) [6], מספר זה עלול לגדול אם אכן ארצות הברית הולכת להשקיע בחזרה בפחם אל מול אנרגיה מתחדשת. איתות ראשון שזו כוונת הנשיא טראמפ הגיע עם ביטול ה- "Stream Protection Rule" שהעביר הנשיא הקודם, ברק אובמה. חוק סביבתי זה נועד להגביל את פעולת מכרות הפחם הרבים בארצות הברית ואת השפעתם המזהמת על מקורות מים [7]. בהקשר של האטמוספירה, תעשיית הפחם בארצות הברית אחראית על 70% מהפחמן הדו-חמצני הנפלט מתעשיית האנרגיה האמריקאית [8].
דוגמה נוספת היא מצבי מזג אוויר קיצוניים שיופיעו בתדירות תכופה יותר: הארכת חודשי הקיץ שיהפכו חמים ולחים יותר, והיתכפות של שטפונות בזק, בצורות, ושריפות [9]. בנוסף, מזיקים נושאי מחלות כמו יתושים וקרציות ישגשגו באקלים החם והלח יותר, וישרדו טוב יותר בעונת החורף המתקצרת [10]. עונת האלרגיה תתארך בעקבות פוטנציאל פולינציה מוגבר [10].
למרות הסיכון שבעיית שינוי האקלים תמשיך להתפתח למימדים עצומים, אני עדיין שומרת על אופטימיות זהירה. גם אם ארה״ב כמדינה לא נשארת מחויבת להסכמי פריז, מדינות רבות בתוכה, כגון ניו יורק, קליפורניה, ו-וושינגטון, אשר פולטות כ10% מגזי החממה של ארה״ב, הצהירו כי הן מחויבות להסכמי פריז ולהקטנת פליטות גזי החממה [11]. כמו כן, ברמה העירונית, עיריית ניו יורק הכריזה שהיא נשארת מחויבת להסכם האקלים, ובעקבותיה ערים נוספות [12]. בדומה לכך, ברמה התאגידית, חברות ענק כמו פייסבוק, גוגל, אפל ויוניליבר [13] הביעו אי שביעות רצון מהצעד והכריזו כי הן מחויבות להסכם. לנו נותר רק לקוות שחברות פרטיות אלו אכן ימלאו את הבטחתם ויתעדפו את השמירה על איכות הסביבה, למען הדורות הבאים.
מידע נוסף על הסכם האקלים
---
הקומיקס פורסם במקור ע״י Poorly Drawn Lines ותורגם באישור המחבר. לקומיקס המקורי.
לתגובות ושאלות: https://www.facebook.com/MadaGB