בחשבם על נחשים, אנשים רבים ודאי מעלים בעיני רוחם נחשי חנק ענקיים או נחשים ארסיים ומסוכנים, אך הנחשים מהווים קבוצה גדולה ומגוונת המכילה למעלה מ-3,500 מינים. יחד עם המינים הגדולים והארסיים שנוטים למשוך את תשומת לבנו, משתייכים לקבוצה זו גם מינים רבים קטנים ומסתוריים. עליהם, לרוב, ידוע לנו מעט מאד.
פוסט אורח מאת עקיבא טופר, ידיד "מדע גדול, בקטנה"
קבוצה אחת שכזו היא תת-סדרת ״הנחשים העיוורים״ (Scolecophidia), קבוצה המונה כ-400 מינים של נחשים לא-ארסיים, קטני גוף ובעלי אורח חיים תת-קרקעי. במבט ראשון נחשים אלו עשויים להיראות כמו תולעים - הם נוטים להיות בעלי גוף דק וכמעט שווה-רוחב לכל אורכו, זנבם קצרצר ומסתיים במינים רבים במעין "קוץ", ועיניהם מנוונות וניכרות בקושי כנקודה שחורה (ומכאן שמם העממי). גולגולתם מוצקה הודות לליכודי עצמות, ובעלת הרבה פחות יכולת תנועה מהמקובל ברוב הנחשים ה"מתקדמים" (Alethinophidia). פרטי הגולגולת מוזרים במיוחד – במשפחת הנחשיליים, למשל, הלסת התחתונה חסרה שיניים לחלוטין ומשמשת כנראה לגריפת הטרף ומחיצתו כנגד שיני הלסת העליונה. במשפחת הנימוניים לעומת זאת, השיניים נישאות דווקא על הלסת התחתונה ואילו הלסת העליונה חסרה שיניים לחלוטין.
תזונת רוב המינים בקבוצה מתבססת על פרוקי רגליים קטנים, דוגמת נמלים וטרמיטים על שלבי חייהם השונים, אם כי לפחות במין אחד תועדה טריפת שלשולים גדולים מאד ביחס לנחש. המצב הנפוץ בקבוצה, של טריפת מספר רב של פריטי טרף קטנים בכל ארוחה, שונה מאד מהמקובל ברוב הנחשים אשר הודות למבנה גולגולתם בעלת יכולת-התנועה ניזונים לרוב במספר מצומצם של פריטי טרף גדולים מאד (באופן יחסי).
בישראל מיוצגות שתי משפחות ושלושה סוגים מהקבוצה: ממשפחת הנחשיליים (Typhlopidae) מיוצגים נחשיל מצוי (Xerotyphlops vermicularis) ונחשיל חד-ראש (Letheobia simonii), וממשפחת הנימוניים מיוצג המין נימון דק (Leptytyphlops macrorhynchus).

בין נציגי הקבוצה בעולם בולטים המינים Leptotyphlops carlae, מין ממשפחת הנימוניים שמחזיק בתואר הנחש הקטן ביותר בעולם, עם אורך מקסימלי של 104 מ"מ; ו-Indotyphlops braminus, מין ממשפחת הנחשיליים שמתרבה ברביית בתולין – נקבות ממין זה מטילות ביצים פוריות ללא צורך בהזדווגות עם זכר, ומהביצים בוקעות אך ורק נקבות. המין תואר למדע בשנת 1803, ועד כה מעולם לא נאסף זכר ממין זה!
אין ספק שהנחשים התפתחו מקרב הלטאות, אך כבר שנים רבות סוער הדיון אודות ראשית התפתחותם, ומקובלות שתי השערות נפוצות: האחת גורסת שמקור הנחשים באבות קדמונים אקווטיים, ושבהקשר להתאמתם לחיים במים איבדו את גפיהם ופיתחו את מבנה גופם האופייני. לעומתה, ההשערה השנייה גורסת, שאבות הנחשים היו דווקא תת-קרקעיים, ושבהקשר לאורח חייהם המתחפר איבדו הנחשים את גפיהם. תת-סדרת הנחשים העיוורים מעניינת במקרה זה, מכיוון שהיא ״קבוצה אחות״ לכל שאר הנחשים החיים כיום – הפיצול המוקדם ביותר בעץ האבולוציוני של נחשים הוא בין נחשים עיוורים לשאר הנחשים. לכן נשאלת השאלה – האם באמת אורח חייהם ומבנה גופם של הנחשים הללו מייצגים את המצב הקדום בנחשים, ואז תכונות כגון גולגלת בעלת יכולת תנועה ומפער פה רחב הן תכונות מאוחרות יותר שהתפתחו בקבוצות נחשים צעירות יותר (שהתפתחו מאוחר יותר בהיסטוריה האבולוציונית של הנחשים)? או שמא מאפייניה היחודיים של הקבוצה מהווים התאמות שהתפתחו בהקשר לאורח חייהם המיוחד, ואינם מייצגים את המצב הקדום בנחשים?

הספרות המדעית בשנים האחרונות מלאה בדיונים מרתקים בנושאים הללו ואף כוללת תגליות חדשות ומרגשות – ב-2015 תואר מין חדש למדע של נחש על סמך מאובן שהתגלה בברזיל (או ליתר דיוק, שהתגלה במוזאון בגרמניה אחרי ששכב שם במשך שנים ואיש לא הבחין בחשיבותו). המאובן, שזכה לשם Tetrapodophis amplectus, הוא לא רק אחד ממאובני הנחשים העתיקים ביותר שאנו מכירים, הוא גם הנחש הראשון שהתגלה שמשמר לא רק גפיים אחוריים אלא גם גפיים קדמיים. בהקשר הזה נשאלות שאלות נוספות, כמו למשל האם אבדן הגפיים בנחשים התרחש פעם אחת באב-הקדמון המשותף לכולם? או שמא הגפיים השתמרו עד מאוחר יותר ואבדו בנפרד בקבוצות נחשים שונות?
מאמר שפורסם ב-2015 טוען שלמעשה אף לא אחת מההשערות שהזכרנו על ראשית הנחשים מדויקת – לדברי המחברים, אין ספק שהנחשים התפתחו על היבשה ולא במים, אולם כנראה שלא היו תת-קרקעיים ממש אלא פעילים על פני השטח, ובעוד שלא ניזונו מפריטי טרף גדולים כפי שמקובל היום בקבוצות נחשים רבות, בכל זאת אכלו טרף גדול ביחס לזה שאכלו אבותיהם הלטאות. מאמר מאוחר יותר שהתפרסם השנה טוען שבעוד שאבדן הגפיים התרחש כנראה מספר פעמים בנפרד, בקבוצות נחשים שונות, דווקא מפער הפה הרחב הוא ככל הנראה המצב הקדום בנחשים, ואילו מבנה הגולגולת שאנו רואים במספר קבוצות של נחשים תת-קרקעיים הוא תוצאת התאמתם לאורח חייהם היחודי. אט-אט מתחברות להן חתיכות בפאזל, ובמקביל כמובן צצות שאלות חדשות.

אין ספק שהנחשים הגדולים והמוכרים יותר מסקרנים אותנו ממגוון סיבות מוצדקות... ויחד עם זאת, כדאי להקדיש תשומת לב גם לקבוצות הפחות מוכרות; לא רק שהן מתגלות כלא פחות מרתקות בזכות עצמן, הן גם מהוות חלק בלתי נפרד מהתמונה הגדולה יותר ועשויות לשפוך אור על היבטים אחרים באבולוציה המרתקת של הנחשים שאנחנו כלל לא מודעים אליהם. ובפעם הבאה שאתם מפחדים מנחש, נסו לדמיין נחשיל חד-ראש ותכנסו לפרופורציות.
בתמונה הראשית: נימון דק (Leptotyphlops macrorhynchus), צילום ע״י עקיבא טופר.
לקריאה נוספת:
מאמר מ-2017 על ההיסטוריה האבולוציונית של נחשים: https://goo.gl/GUARoJ
מאמר מ-2015 על מוצא הנחשים: https://goo.gl/nwOiai
מאמר התיאור של Tetrapodophis amplectus, הנחש הנכחד בעל ארבעת הרגליים: https://goo.gl/y5R5dj
רשומה על נחשים עיוורים בבלוג Tetrapod Zoology: https://goo.gl/2qV77q
ספר על זוחלי ארץ ישראל מאת פרופ׳ י.ל. ורנר: Werner, Y.L. (2016) Reptile life in the Land of Israel, Edition Chimaira