שבוע החינוך המדעי
30/03/2017
צרי בריקנר, B.Sc. Nutrition,RD , תזונאי ומאסטרנט לאפידמיולוגיה (זה תואר חדש, חשבנו לתת לו להינות) מספר על חווית הלימודים שלו - כמרצה.
הפרנסה העיקרית שלי ביום יום היא מהוראה. יותר נכון, הרצאות, בכמה מוסדות שונים, חלקם לא ממש אקדמיים ולפחות אחד בינתיים הוא בהחלט אקדמי. המקום נראה כמוסד לימודי סטנדרטי - בניינים, קפיטריות, סטודנטים אצים ורצים, אבל בשבילי הוא לא פחות מקסום. אי שם באחת השכונות בירושלים מסתתר לו המרכז האקדמי לב, או מכון לב. מקום שבו אני מרצה מדי שנה בסמסטר אלול לתלמידי סיעוד קורס קצר וכיפי מאד בנושאי תזונה ואורח חיים בריא. זהו קורס אקדמי. החומר מבוסס מדעית. נטו.
הדבר המעניין והמהמם ספציפית במקום הזה הוא ללא ספק האוכלוסיה שלו. מדובר בגברים דתיים בלבד, מכל (כל) הקשת הדתית שלומדים לימודים אקדמאיים מוכרים ע"י המל"ג באווירה שמותאמת לאורח החיים שלהם. חילונים רבים לא מבינים שיש הבדל עצום בין כל תת-מגזר או תפיסה בעולם הדתי אמנם. התלמידים שלי מורכבים מדתיים לייט עם כיפה קטנה, בואכה עולים חדשים-ישנים ממדינות שונות, דרך דתיים לאומיים בוגרי מכינות וישיבות עד חרד"לים וחרדים לגמרי - ליטאים בעיקר אך גם היו חסידים (חב"דניק אחד וגורניק אחד שאפילו זרם עם הבדיחות שלי על חסידים מדי פעם). הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד.
רבים יחשבו מהר - דתיים ועוד חרדים ואתה מדבר איתם על נושאי מדע שהרבה מהם עלולים להיות ממש ניגוד מוחלט לאמונה שלהם. הרי אני מרצה על מדעי התזונה - ומה שאני אומר עלול בהחלט להיות נגד למה שנניח, הרמב"ם, הנשר הגדול ואחד ההוגים החשובים ביותר בהלכה ובתרבות היהודית שגם היה רופא מפורסם בזמנו, לא? מה הם יעשו? דווקא הייתה פעם כזו. ברגע שאחד כזה התמרד, עשרה ויותר השתיקו אותו. הזכירו לו שגם אותו אדם הסביר, בעקיפין, שאם יהיה משהו חדש שילמד בעולם אודות הרפואה - יש להקשיב לזה.
יגידו, אבל אבולוציה עליה הרבה מהתפיסה הביולוגית מתבססת; ובכלל כל התרבות הזו שלא לומדת לימודי ליבה ומתעקשת על זה, ועוד יגידו המון דברים - אז יגידו. הכיתה שלי, כבר מחזור שני וברצף ובקרוב שלישי, שם כדי ללמוד.
זה אי של מדע ושל סקרנות, של שאילת שאלות מצויינות, של התקלות מדהימות שלא הייתי מצפה מסטודנטים בתואר ראשון בשנה א' שיאתגרו אותי על מה שאני אומר תוך כדי שהם מצרפים מאמרים ברמה טובה ומעלה (!). ויסלחו לי שאר התלמידים שלי ממקומות אחרים (שאני אוהב ומעריך ומוקיר), אבל יש לי קשר מיוחד מדי עם התלמידים שלי משם. האם כי זו אקדמיה בניגוד למקומות האחרים שאינם ממש אקדמיה? האם כי הם מזכירים לי את היידישקייט שאני גדלתי עליו בתור יהודי קונסרבטיבי? האם זו העובדה שהם מקבלים אותי בלי בכלל לשאול, לא תוהים מדוע אני לא חובש כיפה כל הזמן (רק בתפילות איתם או כשאני נותן להם דבר-תורה-תזונה, כן כן יש דבר כזה), לא תוהים מדוע אני שונה מהם, ואני לא תוהה מדוע הם שונים ממני?
יכול להיות שזה הכל יחד. אבל ללא ספק ההישג הכי גדול שלי הוא להיות חלק מהבאת המדע, בייחוד המדע שאני מתעסק בו יום יום, למקומות שהוא לא היה בהם קודם. הקורס שלי הוא חלק מתכנית חדשה למדי להכשרת אחים, מהמגזר הדתי-חרדי. עוד לא היה דבר כזה פה. לעשות את זה כשאני מכיר את השונה ממני, באווירה מדהימה של למידה, כבוד והרבה הומור - ללא ספק מהחוויות שאני הכי גאה בהן. אולי זה הקסם הכי גדול שבמדע - הוא פשוט עובד. לא חשוב במה אתה מאמין או איפה גדלת. והוא עובד גם לך וגם לשונה ממך. זה לא פחות מבלתי נתפס.
---
תזונאי וסטודנט לתואר שני באפידמיולוגיה ורפואה מונעת באוניברסיטת תל אביב. מטפל ומרצה במסגרות אקדמיות רבות.
