ד"ר איתן הוך מספר על איך התחיל בלרצות להיות וטרינר, והתאהב במחקר.

אני אתחיל מהסוף. אני עושה היום פוסט-דוקטורט ב Broad Institute of MIT and Harvard. זה אחד ממכוני המחקר המובילים בעולם למחקר גנטי. המנחה שלי הוא ראש ומייסד המכון ואחד מהגנטיקאים החשובים בעולם. בין היתר היה ממובילי הפרויקט למיפוי הגנום האנושי. אני, ב״מבוא לגנטיקה״ בתואר ראשון, קיבלתי 70. בלחץ. אחרי מועד ב.

בתיכון לא הרחבתי ביולוגיה. למעשה, בכיתה י, כשהמורה לביולוגיה שאל אותי בשיחת מסדרון איזה מקצועות אני רוצה להרחיב לבגרות, הוא ממש התקשה להסתיר את הגיחוך כשאמרתי ביולוגיה. לא באמת התקשה, הוא פשוט צחק לי בפנים... הצליח לו - בסוף הרחבתי פיסיקה.

זה לא שהייתי תלמיד גרוע. הייתי מהשקטים. לא הפרעתי אז לא ממש הפריע לאף אחד שהציונים ככה ככה. הסיבה היא שפשוט לא הצליחו לסקרן אותי מספיק. אם הייתי צריך לקטלג, אני אחד מאלה שהמערכת לא מתאימה להם, אבל ילד טוב, לא עושה בעיות.

אז איך בכל זאת התגלגלתי לכאן? האמת שבטעות. הלכתי לתואר ראשון בביולוגיה כי החלטתי שאני רוצה להיות וטרינר. היו קורסים שאהבתי יותר וכאלה שפחות, ובשנה האחרונה לתואר נרשמתי לקורס ״פרויקט מחקר״: 8 נקודות זכות, הציונים בקורס בשנים קודמות היו סביב ה-95, וכל מה שצריך לעשות זה לשחק קצת עם פיפטות? Sign me up.

מצאתי מעבדה שנראתה לי מענינת ופחות או יותר מהיום הראשון הבנתי (גם אם לא הודיתי בזה והמשכתי לדבר על וטרינריה) שאני הולך להיות מדען. ישבתי לילות שלמים מול המיקרוסקופ להסתכל על תאים פלורסנטיים רק כדי להבין בבוקר שהניסוי לא עבד כמו שצריך, לקרוא מאמרים, להבין מה לא עבד ואיך לשפר וחוזר חלילה. נכנסתי לזה דרך הניסויים ופתרון הבעיות, לא דרך חומר הלימוד ובטח שלא דרך לשנן בע״פ חומר למבחנים.

אז לכבוד שבוע החינוך המדעי רציתי לבקש מכם ומכן: אל תתנו למערכת לדכא אתכם ולהכתיב לכם. תמצאו את הדרך שגורמת לכם להתלהב ולהתרגש, ותזכרו שזה גם יכול לקרות בטעות. אצלי זה היה תאים ירוקים במיקרוסקופ.
---
לינק מקור מעמוד הפייסבוק