בשנת 2008 גילתה פרופסור ליאור גרוסמן, ארכיאולוגית מהאוניברסיטה העברית, קבר עתיק על שפת מצוק באזור נחל חילזון, סמוך לכרמיאל. בקבר נמצא שלד של אישה נמוכת קומה בעלת גוף מעוות, ומסביבה שמונים ושישה שריונות צבים, כנף של עיט בעל נוצות מהודרות, עצם אגן של נמר, רגל חזיר, זנב של פר וכף רגל של אדם. אין ספק כי אותה אישה נהנתה ממעמד מיוחס בקהילה שאליה השתייכה, ככל הנראה "שמאנית" או "מכשפה" בטרמינולוגיה מודרנית. זו הפעם הראשונה שמתגלה באזורנו קבר מסוג זה.

בעשור האחרון פרופ' ליאור גרוסמן ופרופ' נטלי מונרו מאוניברסיטת קונטיקט חפרו וחקרו את מערת הקבורה המכונה מערת חילזון תחתית. במערה נקברו כשלושים בני אדם בתקופה הנאטופית המאוחרת, בשלהי התקופה הניאוליתית, כ-10,000 שנים לפני הספירה וכאלפיים שנים לפני תחילת המהפכה החקלאית ויישובי הקבע. רוב השלדים נמצאו בשלושה קברים משותפים גדולים. הקבר המשמעותי ביותר, שהוא גם הקדום ביותר ושסביבו למעשה הוקם בית הקברות, הוא קברה של השמאנית, אשר גודלו הוא כ 1.8 מטר.

במשך שלוש עונות חפירה חפרו החוקרים לעומק של 50 סנטימטרים בלבד, אך עושר הממצאים היה ייחודי. במאמר שהתפרסם בחודש אפריל 2016 בכתב העת האמריקני Current Anthropology מפרטות החוקרות את ממצאי הקבר ואת שלבי הקבורה, שמעידים על טקסיות רבה בהתחשב בתרבות האנושית של אותה התקופה. על פי המחקר, בשלב הראשון חצבו בני האדם בור סימטרי ואובאלי במערה, והבור טויח בטיט ובוץ ודופן בלוחות אבן. בשלב השני הם הניחו אבנים גדולות וביניהן השאירו קרן של צבי, צדפים, גושי אבן צבעונית, צב שלם וכן קערת בזלת שבורה, שככל הנראה הייתה בשימוש ונשברה בכוונה בעת הקבורה כאקט סמלי. בשלב השלישי מילאו את הקבר בעצמות של חיות שנאכלו, באבני צור מסותתות ובאפר כדי ליישר את פני השטח. בשלב הרביעי הוכנסה הגופה לקבר יחד עם עצמות או חלקי בעלי חיים – עצם אגן של נמר, כחמישים שריונות של צבי יבשה, רגל  חזיר, שתי גולגולות של דלקים (טורף קטן ממשפחת הסמוריים), זנב של פר ומעל הכול כף רגל של אדם, שממדיו היו גדולים משמעותית מממדי האישה. בשלב החמישי מולא הקבר שוב בעצמות צבאים ושריונות צבים. ריבוי עצמות של צבאים צעירים מעיד על כך שהקבורה היתה ככל הנראה באביב. בשלב האחרון הניחו אבן גולל משולשת וגדולה על הקבר. הצורה הייחודית של הקבורה, הטיפול המיוחד בגופה והמאמצים שהושקעו בעיצוב הקבר מעידים שמדובר בשמאנית בעלת מעמד מכובד במיוחד בקהילה.

השמאנית עצמה הייתה אישה בת כ-45, גיל מתקדם למדי באותם ימים (נראו סימני זקנה בשלד), נמוכה מאוד על סף הגמדות, וסבלה גם ממחלות ועיוותים שככל הנראה הפכו אותה לבעלת מראה יוצא דופן, מה שמחזק את המיתוס הידוע של ה"מכשפות", בתרבויות רבות, שבו מיוחסים כוחות מאגיים לאנשים בעלי פגמים. בחברות שבטיות רבות תפקיד השמאן היה לבצע פעולות מאגיות ולגשר בין בני הקהילה לבין עולם הרוחות, ובמקומות שונים בעולם תפקיד זה קיים במידה מסוימת עד היום. במקרים רבים ברחבי העולם נהוג היה לקבור את השמאנים יחד עם פריטים אשר העידו על הכוחות הרוחניים שלהם, בעיקר על הקשר עם ישויות מעולם החי שמהם מבקשים השמאנים עזרה.

מציאת קברה של המכשפה מהגליל וחקירה בת כמעט עשור של הממצאים אפשרו לנו להציץ לרגע לטקס קבורתה של אישה משמעותית אחת, שחייתה לפני 12 אלף שנה. הממצא הזה יכול אולי לאפשר לנו להתבונן בפרספקטיבה על מקורם ומשמעותם של דימויים וטקסים בחברות אנושיות משחר ההיסטוריה ועד ימינו.

התמונה באדיבות פרופ' ליאור גרוסמן.

---