בדרום מזרח אסיה נפוצות לטאות מיוחדות. זו קבוצה של 41 מינים ממשפחת החרדוניים, השייכים כולם לסוג Draco. מנין מגיע השם הזה? ובכן, הלטאות הללו מסוגלות לדאות!

הדרקונים הדואים, כפי שהם קרויים בעברית, הם לטאות שוכנות עצים. בשעת הצורך, הם מסוגלים לקפוץ מגזע עץ אחד למשנהו. אז, הדרקון פורס את צלעותיו, עליהן מתוח קרום דק של עור, בדומה לכנפיו של עטלף. המשטח הרחב הזה מאפשר יצירת כוח עילוי, שעוזר לדרקון להתנגד לכוח הכובד, וכך לדאות למרחקים של עשרות מטרים. לעיתים, כאשר יש רוח טובה, הם אף מסוגלים "לתפוס טרמפ" ולעלות בגובה!

יכולתם המופלאה של הלטאות הללו לדאות הובילה לכך שהן קיבלו את השם המדעי Draco על ידי קארל לינאוס, אבי הטקסונומיה, ב-1758. המילה הזו היא, כמובן, "דרקון" בלטינית.

אגב, זהו לא החלק היחיד בגופו שהדרקון יודע לזקור – לדרקונים יש גם קפל עור צבעוני מתחת לצוואר, הקרוי dewlap או gular fold באנגלית, ומתוח על גבי עצם הלשון. הוא גדול בהרבה אצל זכרים, וכאשר הם מטפסים על גזעי עצים וענפים, הם יכולים למתוח את הקרום הזה ולפרוס את הדגל הצבעוני, ולהשתמש בו בתור מצג חיזור לנקבות או כסימון טריטוריה מול זכרים אחרים.

לצערנו, למרות שהמינים הללו מוכרים למדע כבר מעל ל-250 שנים, עוד לא נמצא דרקון דואה שיודע לנשוף להבות, ולא נראה שיש להם איזו חיבה מיוחדת לזהב.