בשבוע שעבר פורסם כי ישראל עומדת במקום הראשון ב-OECD בהשקעה יחסית במחקר. לפי נתוני ה-OECD, נכון לשנת 2015, מדינת ישראל השקיעה 4.25% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) במחקר ופיתוח (מו"פ). צמודה אליה במקום השני היא דרום קוריאה עם 4.23% השקעה במו"פ.

בסקירה שערך כתב העת המדעי המוערך Nature, רוכזו נתוני ההשקעה במו"פ מאז שנת 2000. לפי נתונים אלו מדינת ישראל הובילה את טבלת ההשקעה במחקר ב 13 מתוך 15 השנים האחרונות, ועקפה מדינות שהתבלטו בתחום כמו סין וארה"ב. בשנת 2015 עקפה ישראל אף את דרום קוריאה שהובילה באחוז ההשקעה בשנתיים הקודמות.

מדד ה-OECD להשקעה של מדינה במו"פ סוכם את ההוצאה של גופים ממשלתיים, מוסדות אקדמיה, חברות מקומיות והשקעות שהגיעו מחו"ל. הוא אינו כולל השקעה של מדינה במחקרים המתקיימים במדינות אחרות. מדד נוסף שנסקר הוא כמות החוקרים ביחס לאוכלוסיה, וגם כאן ישראל הובילה את הטבלה, בשנים בהן השתתפה בסקר.

עובדה חשובה, אשר ניתן לחלץ מבין משתני הסקר, היא שישראל מצטיינת במחקר 'תכליתי', אשר התוצרים שלו מוגדרים, אך הרבה פחות במחקר 'בסיסי', שייעודו צבירת ידע (אנחנו רק במקום התשיעי בהשקעה במחקר בסיסי). פרשנות נתון זה מתחברת בהחלט לתפיסת העולם הישראלית שמחפשת פתרונות מהירים ושורות תחתונות, אך מזהירה גם מהזנחת מערכת החינוך בישראל, מגני הילדים ועד האוניברסיטה, כהשקעה בסיסית לטווח ארוך.

מקורות:
נתוני OECD

סקירה ב-Nature