ציפורי גן העדן הן משפחה של ציפורי שיר בגדלים בינוניים עד גדולים, הקרובה אבולוציונית לעורבים, ומונה כ-40 מינים. למעט שני מינים באוסטרליה ושני מינים באיי מאלוקו שבאינדונזיה, כל המינים נפוצים רק בגינאה החדשה, האי השני בגודלו בעולם (אחרי גרינלנד) ובאיים הקטנים השכנים. רוב מיני ציפורי גן העדן הם פוליגמיים – כלומר, זכרים ונקבות לא יוצרים קשרים זוגיים קבועים – ומפגינים דו-פרצופיות זוויגית מובהקת (שוני בין זכרים לנקבות). בעוד שהנקבות בכל המינים מאוד דומות זו לזו, בצבעי חום יחסית משעממים, הזכרים מאוד שונים מהם במראיהם, ולכל מין הזכרים נושאים נוצות פלומה צבעוניות במקומות שונים ומשונים על הגוף, כולם ניחנים בצבעים מרשימים ובולטים, הנעים מחום-אדמדם דרך צהוב, אדום, ירוק וכחול מתכתי, לשחור בוהק. לדוגמה:

 

ציפורי גן העדן מציגות מגוון מרשים של התנהגויות חיזור. המנוקודים (Manucodia), למשל, הם מונוגמיים והזכרים דומים במראם לנקבות ולא מחזרים בצורה יוצאת דופן. לעומת זאת, במינים הפוליגמיים ישנן שיטות שונות של חיזור. חלק מהמינים (כמו העדנים המגלניים, Epimachus) טריטוריאליים והזכרים תופסים נחלות אישיות ללא חפיפה ביניהן. ישנם מינים בהם גם כן אין חפיפה בין זכרים (כלומר, לא נמצא זכרים באותם מקומות), אך הם לא תופסים נחלות קבועות (כך למשל נוהגים העדנים הרובאים, Ptiloris). המרשימים והגדולים בציפורי גן העדן, רוב המינים בסוג בת-עדן (Paradisaea), מחזרים בלק (lek) – מספר זכרים מתקבצים יחדיו באתר אחד, בדרך כלל עץ חשוף, ורוקדים ושרים בחיזור אחר הנקבות. לבסוף, ישנם מינים המחזרים בלק מפוזר (exploded lek) – לנקבות שטחי מחייה גדולים בהרבה מאלה של הזכרים, אשר מחזרים כל אחד באתר ספציפי, והנקבה יכולה לדלג בין אתר חיזור אחד למשנהו ולבחון את הזכרים. כך למשל נהוג בפרוטיות (Parotia), המכינים רחבת ריקודים על הקרקע ובה מבצעים את הריקוד להרשים את הנקבות הצופות.
אי אפשר בלי סר דיוויד אטנבורו:

מדוע התפתחו בציפורי גן העדן התנהגויות חיזור כה מורכבות, וקישוטים כה מוגזמים ומרשימים, ומדוע זה קרה רק בגינאה החדשה ולא במקומות אחרים בעולם? התשובה לא לגמרי ברורה, אך כנראה שקשורה לפחות חלקית למזון אותו ציפורי גן העדן אוכלות. רוב המינים ניזונים במידה רחבה מאוד מפירות, ואחוז הדיאטה שמורכב מפירות, וסוג הפירות עצמם, כנראה משפיעים רבות על אסטרטגיית הרבייה. המינים הטריטוריאליים ניזונים במידה רבה מחרקים, בעוד שהמנוקודים המונוגאמיים ניזונים כמעט אך ורק מפיקוסים, פירות מאוד נפוצים ובעלי ערך תזונתי יחסית נמוך. לעומת זאת, המינים הפוליגמיים יותר מתמחים יותר בפירות עם תפוצה מאוד מקוטעת ומקובצת, בעלי ערך תזונתי די גבוה, כגון ענבות (berries) או הלקטים (capsules; פירות בהן החלק האכיל מכוסה בתרמיל קשיח ולא אכיל). בהחלט נראה שלמעט המנוקודים המתמחים בפיקוסים נראה שככל שאחוז הפרי בדיאטה גדל, כך גדלה גם החפיפה בשטחי המחייה של הזכרים (כלומר, מעבר לתצורות רבייה יותר דומות ללק). איך זה קשור? כפי הנראה, מכיוון שפירות מספקים משאבי מזון עשירים ונוחים לליקוט, לגידול הצאצאים מספיקה הנקבה לבדה והזכר "משתחרר" להתפתח לכיוון של קישוטים מוגזמים. ככל שתפוצתם של הפירות יותר מקובצת, תהיה יותר חפיפה בין שטחי המחייה של זכרים, המתכנסים לאזורים ספציפיים לתהליכי חיזור. אך גם זה לא מספיק – עדיין יש סימני שאלה כמו אוכלי החרקים הטריטוריאליים ופולגימיים, למרות שחרקים הם קשים לליקוט ונפוצים בכל מקום.
ציפורי גן העדן ריתקו את האדם מאז ומתמיד. נוצות הפלומה המרשימות שלהן עדיין משמשות כקישוטים והשראה בטקסים וריקודים מסורתיים של השבטים בגינאה החדשה, וכיכבו בלבושיהם של בני מלוכה ואצולה באירופה לאחר שהובאו למערב. בנוסף, הם תרמו רבות למדע בתור אחת הדוגמאות המרשימות לאבולוציה מהירה וקיצונית של קישוטים ומיצגי חיזור מוגזמים. זו תזכורת יפה שזכרים בטבע ינקטו בכל אסטרטגיה כדי להשיג זיווג, גם אם מדובר בלקפץ כמו משוגע על ענף חשוף תוך ניפוח נוצות באורך מטר וקריאות צרודות ורמות.

---

מקורות:
לעשרות סרטונים מהממים של ריקודי חיזור (כמעט כולם)
מאמר סקירה של ציפורי גן עדן
מאמר סקירה נוסף
האתר של פרוייקט ציפורי גן העדן של מעבדת קורנל לאורניתולוגיה