יוזף מנגלה נולד ב-1911 בבוואריה, החזיק בשני תארי דוקטור – באנתרופולוגיה וברפואה – והיה חבר בארגון אנטישמי ימני קיצוני. בשנת 1937 הצטרף למפלגה הנאצית. מיוני 1940 שירת כקצין בחיל הרפואה של הוופן ס"ס, ובמאי 1943 הועבר לשירות במחנה ההשמדה אושוויץ, שם שירת עד לפינויו, אז עבר למחנה הריכוז מאוטהאוזן. אחרי שחרור המחנה במאי 1945 נמלט מאירופה ופתח בחיים חדשים בדרום אמריקה. הוא עבד כרופא וכאיש עסקים ונפטר לבסוף בשנת 1979.

כחלק מעבודתו באושוויץ עסק מנגלה בשגרה בעריכת סלקציה בין היהודים שהובאו למחנה. במסגרת הסלקציות הועברו רוב היהודים להמתה מיידית בתאי הגזים ומיעוטם לעבודות כפייה במחנה ריכוז. כן עסק מנגלה בניסויים פסאודו-רפואיים, במסגרתם התרכז בעיקר בילדים וצעירים, כמו גם בתאומים וננסים. למטרה זו השתמש בהם כחיות מעבדה אנושיות. הניסויים היו כרוכים בהתעללויות באסירים, וכללו בין היתר ניתוחים ללא הרדמה או אלחוש, כריתת אברים, השתלות, זריקות מזיקות מסוגים שונים לתוך הוורידים, לעיניים או ישירות לתוך הלב, ועוד.

מנגלה ניצל את ההזדמנויות הרבות שנקרו לו במחנה הריכוז, ולפי הנחיות המכון למחקר אנתרופולוגי וביולוגי-גזעי בברלין, החל במחקרים של קבוצות גזע, בעיקר יהודים וצוענים, ובמחקר על תאומים, בייחוד זהים. מחקר זה נועד לאשש בהוכחות מדעיות את טענתם של הנאצים בדבר עליונות הגזע הנורדי, על-ידי הצגת חשיבותם המוחלטת של גורמי תורשה לעומת גורמי סביבה. נוסף על כך התעניין בחקר התאומים מבחינת הפיזיולוגיה והפתולוגיה של הננסות. מנגלה בחר בתאומים מתוך הבלוקים הקיימים, ובמסגרת הסלקציה שעשה למשלוחים שהגיעו באופן סדיר. הסלקציות זימנו לו אספקה שוטפת של נבדקים ואף אנשי מקצוע שסייעו לניסוייו.

בילדים שבהשגחתו נהג בתחילה בעדינות, סיפק להם מזון די הצורך ואף חילק להם צעצועים וממתקים שנלקחו מילדים יהודים שנשלחו אל תאי הגזים. בתמורה נתנו בו הילדים אמון וכינו אותו "דוד טוב". מנגלה הקים במתחם גן ילדים בו שוכנו בשיא כ-350 זוגות של תאומים, בהם השתמש כשפני ניסוי. המאגר הצטמצם מעת לעת עקב מותם של הילדים על שולחן הניתוחים, ועם סגירת האגף חוסלו 12 הזוגות שנותרו במקום.

במסגרת ה"מחקר" עשה מנגלה בין השאר עירויי דם בין תאומים ובדק את תגובותיהם. מאחר שלפני הניסויים לא נעשו בדיקות צולבות לבדיקת נוגדנים, נגרמו לא פעם סיבוכים שהסתיימו במוות. בנוסף, ערך מחקר על השוני בצבען של עיניים (הטרוכרומיה), שכלל הזרקת חומרים שונים לגלגל העין של תינוקות, דבר שנגמר לרוב בפציעות קשות, עיוורון, ואף מוות. ישנן עדויות שמנגלה עשה ניסויים מזוויעים בילדים ללא שום תכלית רפואית, כגון חיבור של שני ילדים בני ארבע בניתוח, מתוך כוונה להופכם לתאומים סיאמיים. הילדים מתו בסופו של דבר לאחר ייסורים רבים.

מנגלה התעניין גם בננסים ובבעלי מומים ועיוותים מולדים, ונהג בהם כפי שנהג במושאי מחקר אחרים – שיכנם בבלוקים נפרדים, צילם ומדד אותם מדידות אנתרופולוגיות, שיקף אותם בקרני רנטגן, שאב מהם דם, ואז הרג אותם. שלדים של הננסים ובעלי המום שנרצחו נשלחו אל אוסף מוצגי המכון האנתרופולוגי בברלין.

השלב האחרון במחקרו של מנגלה היה בדיקת חלקי גוף בנתיחה שלאחר המוות. הקרבנות נרצחו על-ידי הזרקת פנול ללבם, בידי מנגלה עצמו או לפי הוראותיו.

איך יכול היה מנגלה, מדען מבטיח שהתמחה בגנטיקה, תומך נלהב ברעיון "שיפור הגזע", רופא שנשבע את שבועת היפוקראטס, המייצגת את העיקרון היסודי ביותר של הרפואה – "לא אזיק לאיש" (Primum Non Nocere) – לשגר אלפי בני אדם אל מותם ולהרוג מאות ילדים בשם המדע? על שאלה זו קשה להשיב, אך מעשיו של מנגלה, כנקודת שפל מוסרית בתולדות המדע, משמשים כיום כנקודת יחוס למדענים בבואם לבחון את השאלה מה מותר ומה אסור לעשות "למען המדע".

בסיכומו של דבר הניסויים הרבים שערך מנגלה לא תרמו דבר לידע האנושי, ותרומתו היחידה למדע הן עצמותיו המשמשות בשנה האחרונה לניסויים בידי סטודנטים לפתולוגיה באוניברסיטת סאו פאולו בברזיל.

מקורות והרחבות:

קוביצה, ה. (2015) פשעיו של יוזף מנגלה. מרכז המידע אודות השואה. יד ושם, ביה"ס המרכזי להוראת השואה.
Beech, B.M & Goodman, M. (2004). Race & Research: Perspectives on Minority Participation in Health Studies. American Public Health Association
The profesional origins of Dr. Joseph Mengele
Josef Mengele in Auschwitz: der Arzt als Mörder
Skeletons in the Closet of German Science