שוב הגיע הרגע הזה בשבוע שאנחנו צריכים להתמודד עם חוסר אחריות משווע של ynet. והפעם, שתיית מים. נראה שנגמרו האתגרים בבריאות הציבור עמם יש להתמודד, ועכשיו גם שתיית מים מרובה נוספה לרשימה. מסתבר שזו הבעיה הגדולה בקיץ, בשיא החום המזרח-תיכוני, במדינה בה יש מספיק סובלים מאבנים בכליות. סך הכל, הגיוני, אחראי ובוגר מאוד. ההמלצה: חם, למען בריאותכם, תדאגו לשתות מים במידה.
זוהי הזדמנות טובה לדבר על ההבדל הגדול בין פיזיולוגיה תיאורטית לבין בריאות הציבור. בתיאוריה, מה שנטען בחלק הראשון של הכתבה נכון. דרישות המים, לפי המוסד לרפואה האמריקאי (IOM), עומדות על 2.7 ליטרים ביום [1]. עם זאת, זו אינה הדרך היחידה בה אנו מתייחסים לדרישת מים יומית – למעשה זו הדרך הכי פחות פרקטית שכן היא כוללנית ולא אישית. בבתי הספר לתזונה נוהגים לשערך זאת דרך חישוב שמתייחס לבין 30 ל-35 מ"ל/ק"ג למשקל הגוף, לדוגמה. כלומר, אדם במשקל 70 ק"ג לפי השיטה הזו צריך לצרוך לערך 2100 מ"ל ליום שהם 2.1 ליטר מים ליום, כאשר הכמות הזו כוללת גם את המים מהמזון וגם מים מטבוליים שנוצרים כ-"אקורד הסיום" של תהליכי הנשימה התאית. אכן, ישנם מצבים מסוימים שבהחלט מסוכן לצרוך בהם מים בצורה שאיננה מאד מדוקדקת – כאשר נוטלים תרופות מסוימות, כאשר סובלים מפרפור פרוזדורים עם יתר נוזלים בריאה או כאשר סובלים ממחלת כליות סופנית. הכמות האישית לאדם כמובן משתנה באופן דינמי מאד וקשורה גם לגנטיקה שלו, מצב הכושר הגופני שלו וכיו"ב [2], [3]. כלומר, בתיאוריה – אכן, לכולם יש כמות מותאמת אישית, ואפשר גם להגיע להרעלת מים (נדון על כך בהמשך).
א-ב-ל! אין שום בסיס לטענה ששתייה מרובה, שאיננה הרעלת מים, פוגעת במישהו מהאוכלוסייה הכללית. אין שום רפרנס לכך ששתייה מרובה גורמת לאבדן של סידן או אשלגן או מקושרת לאוסטאופורוזיס או לעצירות. אם כבר, צריכת מים מרובה דווקא מומלצת עבור מגוון מצבים, כגון השמנה, אבנים בכליות, ועוד  [2], [3], [4].
כמה מים אנחנו שותים בכלל?
הנתונים בארץ אינם ברורים. לפי סקר מב"ת (סקר מצב בריאות ותזונה, סקר התזונה הישראלי – הנתונים עדכניים לשנים 1999-2001 ויש להתייחס אליהם כך) ישראלים צורכים כ-0.9 ליטר מי ברז ביום בממוצע ואילו ישראליות 0.8, אך אין מידע על כלל צריכת המים היומית הממוצעת בישראל [5].
מה הבעיה באי-צריכה מספקת של מים בציבור הכללי?
הציבור הכללי, כלומר הרוב הגדול של האנשים שלא נכנסים לקטגוריה רפואית בעייתית כלשהי. אותו ציבור לא ממש נפגע מצריכה עודפת יחסית של מים, אך הוא כן עלול להיפגע מאי-צריכה מספקת. היווצרות אבנים בכליות מקושרות לצריכה נמוכה של מים, וכן ישנה סכנת התייבשות והיפרנתרמיה (יתר נתרן בדם, דומה להתייבשות). יש לציין שבישראל נצפית עלייה בהיארעות כלל אבני הכליה השונות ככל שיותר חם [6].
מה בנוגע להרעלת מים?
הרעלת מים, ודאי, קיימת. כל חומר בטבע, כאשר נצרוך אותו בכמות גדולה מדי עלול בסופו של דבר לסכן אותנו – "המינון קובע את הרעילות". אך חשוב לציין שהמצב שמוגדר כהרעלת מים הינו נדיר למדי, ולא מתקיים בצורה רווחת בציבור הכללי. מצב זה מתקיים כאשר צורכים כמויות עצומות של מים (בד"כ מעל 6 ליטר מים ביום ויותר, אין כמות מדויקת והיא כאמור משתנה מאדם לאדם), בצורה מהירה ורציפה. הכליות, שאמנם מסוגלות לעבוד עד גבול מאד גבוה (אזור ה-15 ליטר ליום!), לא מצליחות להתמודד מהר עם נפח עצום של מים שמגיע מהר וברצף, והאיזון בין המים לבין המלחים השונים ושאר החומרים בתוך נוזל הדם מופר – נוצרות בצקות, תאים מתפוצצים – ואכן, מצב מסכן חיים נוצר, ויש מקרים מתועדים של מוות [7]. לא מזמן דיווחו בעיתונות על סיפור טראגי אודות אדם על הספקטרום האוטיסטי שנפטר כתוצאה מכך [8], אך המצב הזה נדיר מאד. במאמר עורך בכתב העת Scandinavian Journal of Nutrition הוזכר כי בספרות רשומים רק 250 מקרים של הרעלת מים לכל אורך ההיסטוריה של המעקב הרפואי מדעי [9].
באמת צריך לסמוך על הצמא?
זה טריקי. דווקא בכל מה שקשור למנגנון הרעב והצמא שלנו, לא הכל ברור. שלא כמו במצב של רעב ושובע, לא נמצאו, ואולי אפילו לא קיימים, שליחים ספציפיים במוח שמשפיעים על הצמא שלנו. למעשה, ייתכן והשחקנים העיקריים שמשפיעים במוח על רעב ושובע, משפיעים על צמא ורוויה באותה צורה. אנחנו לעיתים צמאים יותר ממידת הצורך, אם הפה שלנו מתייבש – כתוצאה נניח, מדיבור יתר.
מה השיטה הכי טובה כדי לדעת כמה מים צריך לשתות?
הסיסמה הישנה עדיין מצוינת – "פיפי שקוף, אתה אלוף!". כלומר, יש לשאוף להגיע למצב שבו השתן שקוף. כמובן, תוך כדי שתייה בתדירות רגילה ולא נסערת, עם ניסיון להקשיב לצמא ולגוף, ולהשתדל להקפיד על כוס או בקבוק מים קרובים ובזווית העין. זה בסדר גמור להעלות את הכמות הרגילה, בטח בצהריים בשיא הקיץ הישראלי.
כרגיל, אנחנו חוזרים על המנטרה שלנו – אל תאמינו לכל דבר שכתוב באינטרנט (גם לא לנו, ולכן אנחנו מצרפים מקורות לעיונכם). בטח לא כשפסקת הפתיח שלו משווה המלצות תזונתיות לבני אדם לבין תרחיש דמיוני המתאר דיאלוג של אריות. חם בחוץ. שתו מים.

מקורות:

1. Dietary Reference Intakes: Water, Potassium, Sodium, Chloride, and Sulfate
2. Krause's Food & the Nutrition Care Process
3. Modern Nutrition in Health and Disease
4. Association between dietary fiber, water and magnesium intake and functional constipation among young Japanese women
5. מב"ת – סקר מצב בריאות ותזונה לאומי ראשון 1999-2001, חלק ב' – מה אוכלים ישראלים
6. Kidney stones epidemiology
7. Forensic aspects of water intoxication: Four case reports and review of relevant literature
8. רן מת כי שתה יותר מדי מים; איבריו הצילו 5 אנשים
9. http://goo.gl/jTtfNX

עריכה לשונית: לנה קלמיקוב