בגיל 44, הגיע אדם לטיפול רפואי, לאחר שחווה מזה כשבועיים חולשה קלה ברגלו השמאלית. כאשר ביצעו הרופאים בדיקות CT ו-MRI לבחינת מוחו, הם נדהמו לגלות מקרה חמור של הידרוצפלוס (מיימת ראש); הגדלת חדרי המוח המלאים בנוזל המוח והשדרה (CSF), שגרם לתמותה של חלק נרחב מרקמת מוחו (כפי שניכר בתמונה). המטפל סבל מהידרוצפלוס בילדותו, ונראה כי התמותה של רקמת המוח התרחשה לאורך השנים באופן הדרגתי. למרות הפגיעה הנרחבת באזורים רבים; מאזורים האחראים לתפיסה חושית של מידע ויזואלי ושמיעתי, ועד לאלו שמקושרים לחשיבה ולתודעה, נראה כי המטופל חי חיים רגילים יחסית. הוא נשוי ואב לשתיים, עובד בשירות הציבורי, וה- IQ שלו, למרות שהוא נמוך מהממוצע (75, כאשר הממוצע הוא 100), נמצא מעל הסף שנחשב לרוב כמוגבלות שכלית (70 ומטה).
תמונה: מוח המטופל כפי שצולם באמצעות MRI (מהמאמר המקורי)
כיצד ניתן להסביר את ההתנהגות הרגילה למראה של הצרפתי בעל המוח הפגוע? בהחלט מדובר במקרה מוזר ונדיר. אולם, זהו לא המקרה הראשון בו נמצאו מטופלים שחלק ניכר ממוחם חסר. לפני כשנתיים, למשל, תואר מקרה של אישה בת 24, שחיה כלל ללא צרבלום (המוח הקטן), לו תפקיד חשוב בבקרת תנועה וביציבה. האישה סבלה מפגיעה ביציבה ובתנועה, אך תסמיניה היו חמורים הרבה פחות מאשר התסמינים שלרוב מלווים פגיעה מאסיבית באזור זה. מקרים אלו, נדירים ככל שהיו, מעידים על היכולת הפלסטית המדהימה של המוח. נראה כי למרות שאזורים מסוימים במבנה המוח לרוב משמשים לקידוד של מידע מסוג מסוים, כמו למשל אזור שאחראי על עיבוד מידע ויזואלי, איזור שאחראי על עיבוד מידע שמיעתי, ואזור שאחראי על ביצוע מוטורי, הם לא תמיד הכרחים לתפקודים אלו. במקרים של פגיעה, בין אם חמורה כמו של הצרפתי, ובין אם מינורית יותר, כמו במקרה של שבץ או פגיעה מוחית טראומטית, מסוגל המוח להשתקם, כך שאזורים אחרים במוח מסוגלים "לתפוס" את היכולות שבעבר ביצעו אחרים, וכך להשיב יכולות שאבדו. סביר כי מה שאפשר לצרפתי לשמור על מרבית תפקודו למרות הפגיעה, היא ההדרגתיות של התהליך שעבר. האיבוד ההדרגתי של הרקמה, נתן למוחו זמן "להתעצב" מחדש ולהשתנות בהדרגה, למרות האובדן ההולך וגדל של תאים, כך שמרבית תפקודיו של המטופל נשמרו.
המקרה המשונה של הצרפתי חזר לתודעה בחודש האחרון, כמעט 10 שנים לאחר המקרה המקורי, בעקבות הרצאה שנתן מדען המוח אקסל קלירמנס (Axel Cleeremans), שהשתמש במקרה בכדי להסביר ולהדגים את התיאוריה שלו לגבי מקור התודעה האנושית. מראשית ימי חקר המוח והתודעה, תיאוריות רבות ניסו להסביר מהי התודעה, איך היא נוצרת, וכיצד היא מקושרת לפעילות מוחית. תיאוריות רבות, למשל, סברו כי התודעה מקושרת לפעילות באזור אחד או מספר איזורים ספציפיים במוח. נראה שהמקרה של הצרפתי מדגים כי התודעה כנראה אינה ממוקמת באזור ספציפי במבנה המוח; למרות שמרבית האזרים הללו קטנו או נעלמו ממוחו, הוא עדיין המשיך להדגים התנהגות רגילה. לטענת קלירמנס, התודעה האנושית נוצרת בעקבות היכולת של המוח לתפוס את הפעילות של עצמו. הוא מבהיר רעיון זה על ידי השוואה בין המוח האנושי לבין מכשיר מודד כמו התרמוסטט. בעוד שהתרמוסטט מודד רק מידע מהסביבה, בני אדם יודעים כי הם יודעים מידע, וחשים תחושות בנוגע לאותו המידע. בהמשך לרעיון זה, קלירמנס גורס כי התודעה לא משוייכת לאזור מסוים במוח, אלא נוצרת בשל היכולת הכללית של המוח לזהות את הפעילות של נוירונים (תאי עצב) כ"עצמית", תהליך שמתרחש באופן תמידי ובצורה לא מודעת. אם כך, בין אם לאדם יש רק מעט נוירונים או הרבה נוירונים, כל עוד שאותם נוירונים יודעים לזהות את הפעילות שלהם כ"עצמית", התודעה ממשיכה להתקיים.
בין אם למקרה של הצרפתי יש השלכות נרחבות על הבנת התודעה האנושית ובין אם לא, חזרת המקרה לשיח הציבורי, מספרת לנו פעם נוספת על היכולת המדהימה של המוח האנושי להשתנות ולהתאים את עצמו לשינויים בסביבתו, וכן להשתקם מפגיעה מוחית. בתקווה, בעתיד, הבנה טובה יותר של הצורות בהן המוח מסוגל להשתנות ולהסתגל, תאפשר לנו לשפר את יכולת השיקום המוחי בעקבות פגיעות מוחיות שונות: משבץ ופגיעה מוחית טראומטית ועד למחלות נוירודגרנטיביות.
הערה: במרבית המקורות שמדווחים על המקרה, נאמר כי המטופל איבד כ90% ממוחו, ונותר עם 10% של נוירונים. אולם, לא מצאתי אזכור למספר הנוירונים שהמטופל איבד במאמר המקורי, או במאמר אחר. בציטוט של אחד החוקרים מהNew scientist מ2007, הוא דווקא אמר שהם כלל לא עשו כימות של מספר הנוירונים שחסרים למטופל, אבל שמבחינה ויזואלית הוא מעריך שמדובר ב50-75% מהנוירונים שלו. עושה רושם שהמספר של 90% מגיע מציטוט של אקסל קלירמנס על ידי Quartz, אך קלירמנס לא היה מעורב במחקר המקורי, כך שאני לא בטוחה מאיפה הנתון המדובר הגיע.
מקורות והרחבות:
המאמר המקורי על הצרפתי "חסר המוח".
כתבה מ- New Scientist
כתבה על האישה ללא צרבלום.
הכתבה ב Quartz על ההרצאה של קלירמנס.
התיאוריה של קלירמנס על תודעה.