בדיקת פוליגרף - האם ניתן לסמוך על זה?
20/03/2016
הפוליגרף הוא מכשיר המקליט שינויים בתגובות פיזיולוגיות שונות דוגמת הדופק ולחץ הדם, עומק הנשימה ומוליכות העור (הקשורה להפרשה מבלוטות הזיעה). הרעיון הוא שכאשר אדם משקר הוא נהיה לחוץ, הלחץ גורם לתגובה פיזיולוגית של מערכת העצבים הסימפתטית בגופו. מטרתה של מערכת זו מסוכמת היטב על ידי המשפט "הילחם או ברח", בין השפעותיה העלאת הדופק, לחץ, הרחבת האישונים, הזעה, הגברה בזרימת הדם לשרירים ועוד מגוון שינויים המאפשרים לנו, תרתי משמע, להילחם או לברוח.
מכשיר הפוליגרף מסתמך על שתי הנחות בסיס - האחת היא ששקר מוביל לתגובות מסוימות הקשורות להפעלת המערכת האוטונומית והשנייה היא שבודק מנוסה יכול לזהות את התגובות הללו. שתי הנחות אלו למעשה חסרות כל הוכחות מחקריות.
קיימות מספר טכניקות של שאילת שאלות. הפשוטה מתוכן היא בקשה מהנבדק לומר אמת ובקשה ממנו לשקר, והשוואה בין התגובות לשתי השאלות. השיטה הנפוצה ביותר היא כזו בה שואלים שאלה הרלוונטית לנושא - "האם ירית באשתך?" ולאחריה שאלת ביקורת הנוגעת לפעולות לא מוסריות אותן ייתכן שהנבדק ביצע בעבר ולרוב הינן בעלות היקף נרחב, לדוגמא - "האם אי פעם בגדת במישהו שבטח בך?".
המטרה היא להשוות בין התגובה לשתי השאלות, כאשר אדם דובר אמת יראה תגובה גדולה יותר לשאלת הביקורת כיוון שהיא מעלה פחדים ואי וודאות לגבי מעשיו בעבר, בעוד שהשאלה הרלוונטית נוגעת לפשע שבוודאות אינו ביצע. לכן, אם התקבלה תגובה גדולה יותר לשאלה הרלוונטית הרי שלכאורה הנבדק אינו דובר אמת.
טכניקה נוספת היא שאילת שאלות אמריקאיות הנוגעות לפרטי האירוע, כאשר אם למשל האדם ביצע גנבה על סך של 1000$ תישאל השאלה "האם נגנבו 500$\ 1000$\ 1500$?" כאשר מצופה מהגנב לייצר תגובה גדולה יותר כאשר יוזכר הסכום 1000$.
כל זה נשמע נהדר, אך נשים שוב את הדגש על הנתונים שהפוליגרף בודק - שינויים בדופק, בלחץ דם ובנשימה. שינויים אלה עשויים להיגרם עקב מגוון סיבות, ביניהן לחץ, כעס, עצב, מבוכה, פחד ואפילו שמחה, שאינם בהכרח קשורים להאם הנבדק משקר או לא. גם צורך ללכת לשירותים עשוי לגרום לשינויים במדדים אלה וגם מגוון של מחלות ותרופות. לדוגמה - קיימים אנשים החוששים שהמכשיר יראה כי הם משקרים למרות שהם לא, הם נלחצים מאד וזה מתבטא בבדיקה.
יתרה מכך, אין כל נוסחה או חוקיות מדעית לפיהם ניתן לקשר תגובות פיזיולוגיות לשקר. בנוסף, וזה החלק העצוב בסיפור - לא קיימות עדויות שאנשים שהתמחו בפענוח פוליגרף מצליחים לזהות שקרנים בשיעור טוב יותר מאנשים שאינם מומחים בכך. זה בעצם שווה ערך שתלכו לפענוח של MRI או בדיקה רפואית אחרת אצל הירקן שלכם, והוא, מבחינה סטטיסטית, יהיה מסוגל לספק הסבר לתוצאות בדומה לרופא מומחה.
רגע, עצרו - אתם בעצם טוענים שאין מאחרי העניין שום דבר מדעי, אז למה הוא יכול להיות טוב?
אפקט הפלציבו בא לעזרת חבר! כאשר הנבדק מאמין ביעילות התהליך הוא עשוי להודות מראש או פשוט יהיה מאד חרד בעת התשאול. אכן, לא אחת הפוליגרף שימש ככלי הפחדה שמטרתו לגרום לנאשמים להודות, פן יתגלו על ידו. אך חשוב לזכור כי אדם דובר אמת יכול להיות מאד לחוץ כאשר הוא עונה תשובות אמיתיות ולעומתו אדם שמשקר יכול שלא להילחץ.
דוגמאות לחוסר האמינות הזה נמצאו במחקר באוכלוסיית אסירים שבה התגלה כי במצבים בהם קיימת דאגה משמעותית לגבי התוצאות של הבדיקה, אחוז ניכר של נבדקים חפים מפשע יגיבו בצורה משמעותית יותר לשאלות, ולכן תוצאות הבדיקה תהיינה מוטעות. בנוסף, על פי עדויות גם השיטות "לרמות" את הפוליגרף עשויות להיות יעילות. שיטות אלה כוללות תנועות פשוטות, התערבות פסיכולוגית (כלומר- שינוי האמונה של הנבדק לגבי יעילות המבחן) ושימוש בתרופות המשנות דפוסי עירות.
אם נסכם, מרבית הפסיכולוגים והמדענים בתחום מסכימים כי אין עדויות איכותיות התומכות באמינות המבחן. זו גם הסיבה שבמערכת המשפטית הפוליגרף אינו משמש כעדות קבילה. לכן, למרות שהשימוש בפוליגרף נשמע נפלא בכותרות, יש להתייחס לתוצאות בספקנות רבה ולהיות מודעים היטב למגבלות הבדיקה.
מקורות:
בוגרת לימודי רפואה (MD), האוניברסיטה העברית בירושלים.
