סרטון: https://giphy.com/gifs/l0NwEOVqRAogXgmuQ

הסרטון המקורי – מהמעבדה של Julie Theriot באונ' סטנפורד:

https://web.archive.org/web/20141118210145/http://cmgm.stanford.edu/theriot/movies.html

*****

הרחבה:

חיידקי הליסטריה נחשבים כפתוגנים שניוניים, שגורמים למחלה רק באנשים חלשים מבחינה חיסונית. במקרה של ליסטריה, מדובר מלבד אנשים עם מחלות רקע, גם בנשים בהריון, בקשישים ובילודים. חיידקי הליסטריה חודרים דרך השלייה מהאם לעובר וגורמים למותו ולהפלה. בילודים ובקשישים מתפתחות סדרה של מחלות המכונות ליסטריוזיס.

חיידקי ליסטריה נצמדים לתא המטרה שלהם באמצעות החלבון אינטרנלין (internalin) הבולט החוצה מהמעטפת החיצונית שלהם. חלבון זה נקשר לחלבון קדהדרין (cadherin) שבולט החוצה מתאי המטרה. הקישור של האינטרנלין לקדהדרין גורם לאחרון להפעיל תהליך של בליעה (פגוציטוזה), שכתוצאה ממנו חודרת שלפוחית ממברנית (פגוזום) שבתוכה החיידק אל תוך התא. אז משתחרר חיידק הליסטריה לציטוזול (הנוזל התוך תאי) – שם הוא מתרבה. במקביל, חלבון שמייצר החיידק (ActA), מפעיל מערכת חלבונים תאית אחרת (Arp2/3) , שמצמידה לאותו קוטב צרור סיבי אקטין, שמקורם בשלד התא המאכסן.

סיבי אקטין אלה מתפקדים כשוטון של החיידק ומניעים אותו בתוך התא עד שהוא מגיע במהירות לקרום התא, שם נוצרת בליטה כלפי התא השכן שמעוררת את האחרון לבליעה של האזור הבולט (עם החיידק). למעשה, ברגע שהחיידק חדר לתא אחד באמצעות האינטרנלין, הוא ממשיך את חייו ומתרבה בתוך התאים. ולכן הוא בעצם טפיל תוך תאי.

הערת אגב: התהליך נחקר בעכברים טרנסגניים בשל הסיבה שעכברים רגילים אינם נפגעים כתוצאה מהדבקה בחיידקי ליסטריה. הסיבה לכך היא שבעמדה 16 של חלבון הקדהדרין באדם יש את חומצת האמינו פרולין, בעוד שבעמדה 16 של חלבון הקדהדרין בעכברים יש את חומצת האמינו גלוטמט, לכן הונדסו העכברים הטרנסגניים כך שהוחלף בהם הקדהדרין העכברי באנושי וכתוצאה מכך ההדבקה בליסטריה התאפשרה, והייתה קטלנית עבורם.

להרחבה: