מאחר שאנחנו רוצים שתישנו טוב בלילה, תזכורת לפני השינה: לא לשכוח להאכיל את התיקנים שלכם! תיקן רעב עלול לטפס על הפנים שלכם כשאתם ישנים ולנסות למצוא שאריות מזון. אם הוא ממש רעב הוא אף עלול לנשוך.

בישראל נפוצים בבתים ארבעה מיני תיקנים - הבתים (הפסים החום), הגרמני, האמריקני והמזרחי. המינים שהכי סביר שתפגשו ושחולקים איתכם את הדירה או הבית שלכם הם תיקן הבתים ("הפתעה") והתיקן הגרמני. אנחנו נספר כאן על הגרמני ועל האמריקני (אתם מוזמנים לקרוא על תיקן הבתים בבלוג חרקים - עולם קטן בגדול).

התיקן האמריקני (Periplaneta americana) הוא התיקן הגדול ביותר שאפשר למצוא בבתים וגודלו הממוצע כ-4 ס"מ, פי שלושה מגודלו של התיקן הגרמני (Blattella germanica, בגרמניה מכנים אותו תיקן רוסי). התיקן הגרמני חי רק בבתים והאמריקני חי בעיקר בביוב (או במרתפים - אם יש). כמו כל המקקים הם מתפתחים בגלגול חלקי, כלומר ללא שלב של זחל או גולם. מהביצה בוקעת נימפה, שמזכירה בצורתה את התיקן הבוגר אך היא חסרת כנפיים, ולאחר מספר התנשלויות היא גדלה והופכת לתיקן בוגר. שאריות הנשל עלולים לגרום להתקפי אסתמה ברגישים, וכך גם שאריות הצואה של המקקים.

הנקבות של התיקן הגרמני נושאות את תיק הביצים איתן כדי להגן עליו. אם הנקבה מתה, הביצים ימותו איתה.

התיקנים הבוגרים חזקים למדי - יכולים לדחוף עד פי 20 ממשקל גופם - ובכלל יש להם "כוחות על" בהשוואה לאדם. אמנם, בניגוד לסיפורים, לא בטוח אם הם יצליחו לשרוד שואה גרעינית (ביחוד לא הגרמנים שלא יכולים לחיות ללא האדם), אך הם בהחלט עמידים יותר מבני האדם העלובים. מקקים עמידים פי 6-15 לקרינה מאיתנו, אך יחסית לחרקים אחרים הם נחשבים לפגיעים. למשל, כדי להרוג זבוב פירות צריך להקרין אותו במנת קרינה הגדולה פי 64 מהמנה הדרושה להרוג אדם וכדי להרוג את הצרעה הפרזיטואידית Habrobracon צריך מנת קרינה הגדולה פי 180 מזו שתהרוג אותנו.

בהתאם לתנאי הסביבה ולגודל המקק תיקנים יכולים לשרוד בלי אוכל בין חודש לשלושה חודשים, ובלי מים בין שבוע לחודש. הם גם יכולים לשרוד ללא ראש - הם נושמים דרך נקבים לאורך הגוף ואין להם לחץ "דם", כך שלא ידממו למוות. כלומר, המחסור בראש משפיע (בכל זאת הפה, ה"מוח" וגם אברי החוש העיקריים נמצאים בראש המקק) אבל לא קטלני. בסופו של דבר מקק חסר ראש ימות מצמא. מקקים אף מסוגלים לעצור את נשימתם למספר דקות - עד 40 דקות במקרי חירום.

"כח על" נוסף הוא מהירות התגובה שלהם. כמו שלספיידרמן יש חוש המתריע מפני סכנה כך גם מקקים יכולים להרגיש ויברציות ושינויים בזרימת האוויר ולברוח במהירות. התגובה המהירה ביותר שנמדדה היתה של תיקן אמריקני שהגיב והתחיל לברוח תוך 8.2 מילישניות. מהירות הריצה של המקקים גם מרשימה למדי. התיקן האמריקני המהיר ביותר רץ במהירות מקסימלית של כ-5.5 קמ"ש (כ-50 מרחקי גוף בשניה). המקבילה היא אדם שירוץ במהירות של כ-330 קמ"ש. להשוואה, אפילו צ'יטה רצה רק כ-13 מרחקי גוף בשניה, שהם 95 קמ"ש. תיקנים גרמנים רצים קצת יותר לאט והם יפלטו ריחות מיוחדים וישמיעו קולות שפשוף חלשים כדי להזהיר תיקנים אחרים מהקבוצה שלהם מפני סכנה.
תיקנים אמריקנים עפים היטב, הגרמנים לעומתם יעדיפו לברוח בריצה מאשר לעוף. יש לבוגרים שלהם כנפיים אבל הם "עפים (יותר דואים מעפים) גרוע ורק במקרים מאוד נדירים.

תיקנים "אוהבים" להרגיש מגע, לכן הם לא אוהבים חללים פתוחים וידחפו לכל מיני חורים או ילכו צמוד לפינות. הם פעילים בלילה וביום הם מסתתרים במקומות חשוכים, כשהגוף השטוח של התיקן הגרמני מאפשר להם להכנס לסדקים ולמקומות צרים בקלות. אם רואים תיקנים גרמנים ביום - הם בסטרס או שיש פיצוץ אוכלוסין. שני מיני התיקנים מעדיפים לחות וחום, אך תיקנים אמריקנים יכולים לשרוד במקומות יבשים אם יש להם גישה למים.

מבחינת אוכל התיקנים יאכלו כמעט הכל. התיקנים הגרמנים, שחיים בקבוצות, מעדיפים שומן, בשר, ופחמימות. במצבי רעב הם יאכלו חפצים משונים (משחת שיניים, סבון, דבקים של כריכות ספרים) וברעב קשה הם יעברו לקניבליות ולנשנש בני אדם ישנים. האמריקנים יאכלו ממש כל דבר, למשל מקקים אחרים - פצועים או מתים, עור, דגים, בשר, דיו, לימון, צמר, ניירות, עלים. יש להם גם חיבה מיוחדת לאלכוהול - הם אוהבים מזונות תוססים ו"מתים" על בירה.

התיקנים הם בין היצורים המעטים שזכו להישלח לחלל. הרוסים שלחו תיקן (תיקנית) בשם נאדזדה לחלל והיא הפכה לבעל החיים הראשון שהעמיד צאצאים בחלל. אגב, אפשר לאלף תיקנים כמו שאילפו את הכלבים של פבלוב. צמד מדענים יפנים הרגילו תיקנים אמריקנים לכך שריח של וניל או של מנטה מלווה באוכל מתוק, די מהר התיקנים התחילו להזיל ריר ברגע שקלטו את הריחות במחושים שלהם, גם אם לא היה מזון בסביבה.

שינה ערבה?

למידע נוסף

[1] תיקנים נושכים

[2] תיקנים - המשרד להגנת הסביבה

[3] תיקן גרמני

[4] תיקן אמריקני

[5] התיקנים של פבלוב