בפוסט זה נמשיך לעסוק בקיפודים החביבים ונספר על האתגרים העומדים בפני קיפודים עירוניים. נתמקד במיוחד במחלת הגָּרָב (סקביאס) שתוקפת אותם וגורמת להם לסבל רב.
בקטנה: אם נתקלתם בקיפוד החולה במחלת הגרב, תוכלו להביא אותו לטיפול בבית החולים לחיות בר שבספארי.
בפוסט הקודם הזכרנו את שלושת מיני הקיפודים החיים בישראל. סיפרנו שהקיפוד המצוי וקיפוד החולות חיים גם באזורים מיושבים - אפילו בתוך הערים הסואנות ביותר (כמו תל אביב), זאת למרות שהם חיות בר לכל דבר (ומוגנים על פי החוק במדינתנו). יתרה מזו, בשנים האחרונות אוכלוסיית הקיפודים המצויים וקיפודי החולות באזורים העירוניים הלכה וגדלה באופן לא טבעי, כתוצאה מתחנות האכלת חתולים המתקיימות בערים אלה.
קיפודים ניזונים מחרקים, פרוקי רגליים אחרים, חלזונות, בעלי חוליות קטנים ומחומר צמחי. אף על פי כן, כל חיית בר, בין אם בסוואנה באפריקה, בג'ונגל בהודו או בלב תל אביב, תעדיף לא לבזבז אנרגיות יקרות על שיחור מזון, אם מזון אכיל מספיק יקרה בדרכה. קיפודים ישמחו לאכול מזון יבש לחתולים שהם מוצאים בתחנות האכלה או מזון לכלבים מקערה שהשאיר בעל הכלב בגינתו. כאן בדיוק מתחילה הבעיה –  קיפודים הם בעלי חיים יחידאים, כלומר, כל קיפוד חי בגפו ללא קשרים חברתיים עם קיפודים אחרים. הם באים במגע עם קיפודים אחרים לצרכי רבייה בלבד. מזון החתולים מהווה מוקד משיכה לקיפודים ולעיתים ניתן למצוא מספר קיפודים מתגודדים סביב אותה ערימת מזון (חתולים לא יכולים לגרש קיפודים בוגרים). התגודדות זו סביב המזון הקל והזמין עולה לקיפודים ביוקר. לפעמים היא עולה להם בקוציהם!
על פי ההשערה (הדברים טרם נבדקו מדעית), התגודדות הקיפודים מגבירה את ההסתברות להידבקות במחלת עור לא נעימה שנקראת גָּרָב. המחלה נגרמת על ידי נקבת טפיל פרוק-רגליים מזערי שנקרא קרציון, מהמין –  Sarcoptes scabiei. נקבת הקרציון "מתחפרת" בעור הקיפודים ושם אוכלת, מטילה ביצים ומפרישה צואה. התגובה לטפיל היא בעיקר תגובה אלרגית של העור, הגורמת לגירוי נוראי, התעבות העור וגלדים. התעבות העור גורמת במקרים רבים לנשירת הקוצים, קושי בתנועה ואף פציעות וזיהומים כתוצאה מכך ששלמות העור נפגעת. לעיתים הפגיעה קשה עד כדי כך שהגלדים מכסים את עיניי הקיפוד ולא מאפשרים לו לראות, בנוסף לעור הדלקתי והמזוהם. המחלה מדבקת ויכולה לעבור גם לבני אדם. ההדבקה נעשית כתוצאה ממגע ישיר עם קיפוד נגוע או עם המצע עליו הוא חי. גם בבני אדם הפגיעה היא תוצאה של אלרגיה לקרציון ולהפרשותיו. סימנים לאחר הדבקה ראשונית יופיעו בין שבועיים לשישה שבועות לאחר ההדבקה הראשונה, בעוד שסימנים לאחר ההדבקה השנייה יופיעו תוך יום-יומיים.
אם נתקלתם בקיפוד חולה במחלת הגרב – אפשר וכדאי לעזור לו. כדאי לוודא שהוא אכן חולה לפני שמפנים אותו לטיפול. ניתן להרים את הקיפוד, אך יש להיזהר משני דברים: הראשון – קיפוד היא חיה דוקרנית ולכן קשה להרימה, והשני (והיותר חשוב) – מחלת הגרב מדבקת כאמור גם לאנשים. בעזרת בד או מגבת ניתן להרים את הקיפוד לתוך קופסת קרטון ולהביאו לבית החולים לחיות בר. הטיפול בקיפודים הוא טיפול ארוך טווח: הוא כולל תרופות שמסלקות את הטפיל ותקופת התאוששות בה הקיפודים צריכים להצמיח מחדש את קוציהם.
מה תוכלו לעשות כדי למנוע את הסבל של הקיפודים? אם התמזל מזלכם וקיפוד הזדמן לגינתכם - אל תאכילו אותו! תנו לו להיות חיית הבר שהוא, אפשרו לו להמשיך בחייו הקוצניים, למלא את תפקידו האקולוגי ולזלול בהנאה "ג'וקים". אם יש בדרך כלל מזון של חתולים וכלבים בחצרכם, הפתרון הפשוט ביותר יהיה להרים את המזון למקום גבוה יותר. קיפודים לא טובים בטיפוס ולא יוכלו להגיע אל המזון, לחתולים וכלבים לעומת זאת, לא אמורה להיות בעיה. בנוסף, דאגו לכך שלקיפודים תהיה דרך לצאת מהגינה שלכם - בור מתחת לגדר, מעין ״גשר מעבר״ לקיפודים יכול לעזור.
דעתנו בעניין תחנות האכלה לחתולים ידועה (ראו פוסט בנושא במקורות) – האכלת חתולי רחוב גורמת ללחץ קשה מנשוא על המערכת האקולוגית העירונית ורצוי שלא תתבצע כלל. הדבר יועיל גם לחיות הבר שנטרפות על ידי החתולים וגם לקיפודים הנמשכים לתחנות ההאכלה. יש כאן שוב דוגמא כיצד האדם יחד עם בעלי החיים המלווים אותו (כמו חתולים)  מפר את האיזון בטבע, במקרה זה – הטבע העירוני. על הפרת איזון זו, משלמים הקיפודים מחיר כבד.
מצאתם קיפוד? חייגו למוקד רשות הטבע והגנים בטלפון 3639* . תוכלו גם לשלוח הודעה לדף בית החולים, לדף הספארי או אלינו כדאי מאוד לצרף תמונה!
כמו כן, ניתן להסתייע בקבוצה "העברה מהירה של חיות בר פצועות לבי"ח לחיות בר בספארי".
הפוסט נכתב בשיתוף עם בית חולים לחיות בר - The Israeli Wildlife Hospital של הספארי - Zoological Center Tel Aviv - Ramat Gan, Safari ורשות הטבע והגנים.

<< לפוסט הקודם בסדרה   לפוסט הבא בסדרה >>

לקריאה נוספת:

• כתבה על קיפודים בישראל
• קבוצה להעברת בעלי חיים לספארי
• פוסט על חתולים

עריכה לשונית: לנה קלמיקוב