הפעם בסדרת החוקרות בצוות שלנו – מור ארבל, ד"ר לרפואה מטעם האונ' העברית, כותבת על עבודת הגמר שלה, בה היא ביצעה מחקר בנושא חידוד התוויות למתן סטרואידים עבור יולדות שעשויות לעבור לידה מוקדמת.

לידה מוקדמת היא לידה לפני שבוע 37. שיעור הלידות המוקדמות עולה בשנים האחרונות, אך כך גם היכולת שלנו לטפל בפגים. לידה מוקדמת יכולה להיגרם מהמון סיבות – מגוון סיבוכים אימהיים דוגמת רעלת היריון, סיבוכים עובריים כמו מצוקה עוברית, פקיעת קרומים ("ירידת מים"), התפתחות של צירים מוקדמים המובילים ללידה, קיצור של צוואר הרחם, ועוד.הבעייתיות בלידות מוקדמות היא שהן מובילות לתמותה ותחלואה ניכרת של העוברים, כאשר הסיבוכים העיקריים מהם אנו מפחדים בפגים הם סיבוכים נשימתיים, סיבוכים במערכת העיכול, וסיבוכים במערכת העצבים כולל פגיעה בראייה ודימומים למוח (לא נרחיב בפוסט הזה לגבי סיבוכי הפגות, אבל המתעניינים מוזמנים לבקש!).אחד מהאמצעים שמאפשרים לנו להילחם בסיבוכי הפגות היא זריקה של סטרואיד בשם בטאמתזון (צלסטון). מדובר בקורטיקוסטרואיד חוצה-שילייה (כלומר, עובר דרך השילייה לעובר), שהוכח כמסייע להתפתחותן של מערכות חיוניות בעובר, ובראשן מערכת הנשימה. עובדה מעניינת היא שהמחקר הראשוני בוצע דווקא בכבשים. מאז הצטברו עוד ועוד מחקרים שהוכיחו כי מתן סטרואידים לאם טרם הלידה מסייע בהורדת תמותה של היילוד, דימום תוך מוחי, סיבוכים במערכת העיכול, זיהומים בימים הראשונים לחיים, וכן צורך בתמיכה נשימתית בפגייה.
כיום יש לתת זריקת צלסטון לכל אישה שמאיימת בלידה מוקדמת, או הסובלת ממצב רפואי שעשוי להוביל ללידה מוקדמת, ונמצאת בשבועות 24-34 להריונה. לוקח 24 שעות ממתן הזריקה לבנות את יעילותה, והיא נמשכת עד 7 ימים ממועד מתן הזריקה. במידה והיולדת לא ילדה, ניתן לשקול לתת מנה נוספת במידה ומתפתח חשש ללידה מוקדמת בשנית, אך כאן הקריטריונים הם כבר יותר הדוקים. מעבר לכך אין לתת מנות חוזרות.
ומכאן ניתן להבין כי ישנה בעיה – כיצד נוכל לחזות איזו יולדת אכן תלד תוך שבוע מהזריקה ואיזו לא? הרי מדובר כאן בסוג של הימור – אם נתנו ואכן התרחשה לידה מוקדמת הרי שצדקנו, אך אם טעינו בשיקול ונתנו את התרופה מוקדם מידי (לצורך העניין, יותר משבועיים לפני הלידה), הרי שמדובר כאן בפספוס שמונע מהתינוק ליהנות מיתרונות התרופה המקסימאליים. ובנוסף, סטרואידים אינם חפים מתופעות לוואי כשלעצמם, ומכאן ברור שנרצה להימנע ממתן שהוא בכלל מיותר.
במחקר ניסינו למפות את מאפייני היולדות שקיבלו את התרופה ואכן ילדו בתוך הטווח הטיפולי שלה, ולהשוות אותם לאלה של יולדות שקיבלו את התרופה ולא ילדו בתוך הטווח הטיפולי. התמקדנו ביולדות שפנו באבחנה של צירים מוקדמים וקיצור צוואר הרחם.
לצערי, התקשתי להוכיח את הקשרים שחיפשתי לאור קבוצת מחקר קטנה מכפי הרצוי, לאחר ניפוי הנשים שלא התאימו ועקב חסר מסויים בנתונים. כן התקבלו מסקנות פעוטות שיכולות להוות בסיס למחקרי המשך בנושא, אבל לא חזקות מספיק לענות על שאלות המחקר הזה.
ומה אנו למדים מהמחקר? בעיקר עד כמה קשה לעשות מחקר, ובייחוד אחד איכותי. במדע כמו במדע – לפעמים התכניות השאפתניות ביותר לא מתממשות, ולא כל המחקרים מצליחים כמתוכנן.אבל קיבלתי ציון מעולה על עבודת הגמר, אז יש לי את זה, שזה נחמד.